איך חול יכול להיות מהיר?

[לכל מי שתהה איפה בכ"ס יש חוף, זה בסדר, גם אני לא יודעת.]

טוב, בתור אחת שלא תהסס להשתלט על דברים, הסכמתי למשימת ההשתלטות על הבלוג של קוויקי. מצד שני, אין לי ממש מושג מה לכתוב פה, כי קצת אין לי מוזה, אבל ננסה.

תהיתי לעצמי למה לעזאזל אני קיבלתי את המשימה הזו, אבל אז נזכרתי שאני די חייבת לו בגלל פרויקט האירוח, לא שלפי תנאי הפרויקט אני באמת חייבת, נו, אבל אני חלשת אופי, אז אני סולחת לעצמי, ואתם קוראים, סובלים בשקט ואפילו משאירים תגובה חביבה בסוף הפוסט. בבקשה? אחרי זה גם נזכרתי בעצם, שזה יכול לחסוך לי לכתוב פוסט בבלוג שלי (לא אין פה שמץ של טיפת פרסום סמוי) כי בעצם, פחות או יותר חטפתי אותו בימים האחרונים, או ליתר דיוק חטפו אותי מהבית בימים האחרונים, ופחות או יותר מה שעבר עליו, עבר גם עליי (חוץ מהטרקטור הזה ששקל כמה טונות מיותרות, damn למה הדברים האלה נופלים רק עליי ולא על אחרים >.<)

טוב, אז ככה. נתחיל מסביב. ביום שישי האחרון, הלכנו לסרט. או ככה לפחות חשבנו, תכננו, ורצינו.

מה שלא נכנס לתכנון הקפדני של "לצאת מחדרה, ליסוע ישר ישר ישר ישר דרומה, להגיע לכפר סבא, למצוא את קניון ערים בכ"ס, להיכנס ולבהות בג'וני דפ" (טוב, אני לא יודעת מה עם קוויק, אבל זה בהחלט היה בראש התכניות שלי P:) היה העובדה שהגענו לאיזה מקום די נטוש בעיר. מהתחלה לא היה לי הרבה מושג לגבי מה לו ולקניון, אם כי הייתה חניה, והיו חנויות, ולפי לא מעט מקורות זה מספיק להגדרה של קניון. אך לא כך היה הדבר. 20 דקות לפני שהסרט היה אמור להתחיל, הגענו למסקנה שזה לא המקום והתחלנו בשיטוטים ברחבי העיר (או ליתר דיוק סיבובים סביב רחובות מוזרים בעיר, ובעיקר כמה סיבובים סביב אותם רמזורים.. oO). בסופו של דבר, את קניון ערים מצאנו. היפ היפ הוריי. אבל זה היה במילא 5 דקות אחרי שהסרט היה אמור להתחיל. וגם אז מצאנו את עצמנו תוהים מי האדיוט שתכנן את הבנין הזה, כי מסתבר שנורא לא קל להתמצא בו. ובכלל, אם כבר מוצאים את בתי הקולנוע, מגלים שהם מחולקים ל-2, ודווקא את החלק שצריך לא רואים כ"כ בסביבה.

אז כן, את ג'וני לא יצא לי לראות באותו יום [:(]. מה שכן, השיטוטים באותו ערב, בהחלט הקלו את ההתמצאות למחרת.

ויהי בוקר ויהי ערב יום שבת.

לזכותנו יאמר, שלמחרת בהחלט הצלחנו להתמצא שם לא רע. אפילו הגענו בזמן! (הא, הא, לא תמיד אני מאחרת יותר מדי! P:)

נראה לי שלקוויק כבר נמאס מכל הדיבורים שלי על קפטן ג'ק ספארו, שבשלב כלשהו שמעתי מצידו משהו נוסח: "נו, אז מה, גם אורלנדו בלום מושי-מושלם?", ופה, מה שעצר את ההסברים על כך שלפעמים הוא כן ולפעמים הוא לא, ודווקא ממש מתאים לו להיות פיראט מושי-מושלם, היה העובדה שהסרט התחיל.

וכעת, כמה מילים על הסרט:

"awww ג'וני דפ כ"כ מושי-מושלם!!!11"

ואוי למי שיעז להגיד שזו לא ביקורת בונה.

סתם נו. אבל הסרט בהחלט היה טוב. לא יודעת אם יותר או פחות מהראשון. (במיוחד כי את הראשון ראיתי יותר מדי מזמן.. וגם כי הוא זכור לי יותר-מדי-לטובה).

בקיצור, אם אין לכם משהו טוב לעשות בקיץ הזה, ובמיוחד אם אתם בצפון ורוצים לברוח קצת מהעולם, הסרט הזה בהחלט שווה את זה. =]

טוב, די נמאס לי, מעכשיו קוויק כותב.

>.<

שמעו, יש לי וידוי קטן. מתחת לכל החזות של שונא-מתעב-ולא סובל הפקצות, מסתתר אדם שבעצם רוחש להן הערכה, ואף הערצה רבה.

חלום חיי, אחרי כמה חלומות אחרים בעצם, הוא לעשות סקס פרוע עם פקצה. בחיי, אני ממש מת לדעת איך זה.

אז ביום שישי, אחרי אותם שיטוטים חסרי פשר בכפר-סבא, ביקשתי מסקאי קצת עזרה, והלכתי לחפש איזה מישהי שנראית כאילו היא הותקפה ע"י מכונת צמר גפן מתוק (AKA לובשת ורודים, AKA פקצה.).

לכשלא מצאנו (ועשינו מספיק סיבובים בעיר, מה שמראה שהיצורות האלה מתחבאות טוב טוב דווקא כשצריך אותן) פרשנו בשיא ל "צ'יף באר".

אני חושב שאם יש לי משהו נגד המקום הזה, הוא זה שאין שם גינס. (*דקת דומיה למען כניסה לדכאון, חתיכת ורידים ויציאה מהדיכאון*) אז בסוף הזמנתי לף בראון. נזכרתי גם שלאוסף הבקבוקים שלי חסר אחד של לף בלונד, אז סקאי שודלה להזמין את זה. *מוהאהאהאהא* [סקאי ברקע: היי, דווקא הזמנתי את זה לבד.. זה שבסוף גם יצא שפחות אהבתי אותה זה אשמת הבירה P:"]

לאור ההבטחה החוזרת והנשנית שלי (והמרגלים ביניכם שקוראים תגובות שלא שייכות לכם אולי שמתם לב) הגענו להזמנת "סקס על החוף". למרות שלדעתי הוא היה מגיע יותר מהר אם הייתי הולך לזקק את האלכוהול בעצמי, הוא הגיע בברכה משעשעת מהמלצר ("תשתו, תשתו, תדפקו את הראש!") ואכן הוכיח את עצמו כמשהו ששווה לשתות לא רק בתיאוריה. כן, כמו שאמרתי תמיד (או לפחות, אני עומד להתחיל לומר מעכשיו) זה תמיד רצוי לנסות סקס עם מישהי חדשה.

כן, אני ממחזר בדיחות, תקפצו לי.

"סנאי ורוד" לא היה שם (כאילו המחסור בגינס לא היה מספיק גרוע) אז הסתפקנו במשהו ורוד אחר ומשעשע לפחות באותה מידה. "פינק ליידי" מורכב מג'ין, גרינדין, ליקר קקאו, וכמובן המרכיב החשבו ביותר: שמנת. מיאו. זהו, הבנתם את הכותרת? אפשר להמשיך? יופי.

את הנסיעה הביתה אני חייב להודות שאני לא ממש זוכר, פרט להתחלה (שבה אני אומר לסקאי: "אני לא עומד לזכור את הנסיעה הזו") והסוף (שבו שכחתי שאמרתי לסקאי שאני לא אזכור את הנסיעה בהתחלה ולכן אמרתי את זה שוב). אני גם בטוח שדיברנו על דברים שברומו של עולם, שאותם אני כרגע לא זוכר. יקוללו הגנים הרוסים הרצציביים האלה. עכשיו היא יכולה לטעון שהבטחתי לה כל ארץ שהיא רוצה ואני אהיה חייב להסכים כי יתכן שבאמת עשיתי את זה.

Nevermind that. את העיקר סיימתי, והכי חשוב, הפוסט מספיק ארוך כדי להיות מטריד. Until next time...

ולסיום, כרגיל, שיר.

 היא פסאודו-משוררת, אמנם לא בריטית, אבל היא בהחלט צריכה להיות six feet under ^.~

להנאתכם.

מותק 2

ביצוע: רוני
מילים ולחן: לא ידוע
גירסה עברית: פיני ארונבייב

[נ.ב. מסתבר שיש גם מותק 1...]