אופטימיות זה שם המשחק
גם זה יעבור. |
| 1/2016
פעם שלישית גלידה?
לנפש הפגועה שלי לא תזיק מנה הגונה של גלידה, עם כל התוספות האפשריות.
זו פעם שלישית שאני נפגעת ממך השבוע, או יותר נכון, מרגישה שאתה לא יכול להכיל אותי, את הרגשות שלי או את הרצונות שלי. ביום שבת קראת לי לבוא אלייך, וכשהגעתי היית כבר בחלום השביעי. השעה היתה מוקדמת יחסית, עשר וחצי בלילה, ושכנעתי אותך לעבור למיטה. נכנסתי ביחד איתך, ואפילו נרדמתי. חלקנו קפה בבוקר, כהרגלנו, וכל אחד יצא לדרכו. המקרה חזר על עצמו למחרת. הזמנת אותי אל ביתך וכבר נרדמת. שלא תבינו לא נכון, כיף לי מאד, אפילו מעבר לזה, להיות מחובקת כל הלילה עם הקסם הזה, אבל עברו עליי יומיים מסעירים ונפשי רק חפצה במעט יחס, וחיבוק ערני. אולי אפילו כתף תומכת, אבל תקוותיי היו לשווא. אחרי יומיים, הזמנת אותי שוב לביתך, וביקשתי שנצא בהזדמנות: "אין לי רצון, תצאי עם אחרים, יש לי דברים אחרים לעשות."
אז נשארנו בבית, כהרגלך, ושוב חשתי בדידות עזה בתוך זרועותיך, רציתי לקום וללכת אבל לא היה בי את האומץ הנדרש. רציתי להיות ליד מישהו שיהיה רגיש לידי, שיעריך, אבל הכל מרגיש מובן מאליו. אני מרגישה לא מיוחדת בשבילך, לא מספיק יפה בשבילך, לא מספיק יוזמת בשבילך.
אבל זה רק כי אתה גורם לי להרגיש באופן הזה.
אני בחורה מיוחדת, לפעמים קמה יפה ולפעמים פחות, ואני הכי פעלתנית שיש. רק תעריך את זה. רק תראה לי שמערכת היחסים הזו חשובה לך כמו שזה חשוב לי. רק תהיה שם בשבילי..
אז כן, אני בחורה בעלת רגישות יתר, ואין לי איך לשנות את הדבר, ולמען האמת אני גם לא רוצה.
הלוואי והיית יודע מה יש לך בידיים.
לבינתיים, אתרחק. אולי המרחק יגרום לך לגעגוע. אולי הוא זה שיזיז אותך מהספה ויקים אותך להגיד לי שלום כאשר אני דופקת על דלת ביתך.
| |
|  כינוי:
לא מפחדת כלל מין: נקבה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
