אתמול בלילה הייתי בים.

לבד.

הגעתי לשם באופן די ספונטני כדי "לסדר את המחשבות", כמו שאומרים.

ואולי מעשה שהוא גם קצת ברוח תקופת מורקמי שעוברת עליי בימים אלה - הרי מדובר באקט שלא היה מבייש גיבור בספר שלו בשעתו היפה ביותר. ההתבודדות הזו, בחיפוש של תובנות שלא לגמרי ברור לך אפילו באיזה תחום אתה מחפש אותן. אבל זה הרגיש נכון אמש - לעלות אל עליית הגג האפלה, להדליק את הנר ולהתחיל לגשש.

הבעיה היא שטיילת ראשון היא לא בדיוק חופי יפן סחופי הרוחות (למרות שהיתה אתמול רוח, וגם זה הרבה בשביל ישראל מודל קיץ 2010). גם האנשים לא בדיוק יפנים. מה שמביא אותנו לתובנה מס' 1: אנשים לא מגיעים לים לבד בלילה. הם באים בזוגות, בשלשות, בחבורות.

נו, מה הפלא. יפן היא מדינה הרבה יותר מנוכרת ואינדיבידואליסטית משלנו.

שם לא תמצא חבורת צעירים מנרגלים ומדברים בקולי קולות על הטיול שלהם למזרח הרחוק.

לכל הפחות החלק האחרון במשפט האחרון נכון בוודאות. עניין של מרחקים.

כשהבנתי שהערב הזה נכשל במישור ההתבודדות, כי המקום הדיסקרטי מספיק היחיד שאוכל להשיג שהוא גם בקרבה לים הוא בתוך הים עצמו, עברתי לענף ספורט אחר החביב על גיבוריו של הרוקי, הלוא הוא ה-people watching.

אז מה היה לנו בחוף ראשון בליל שלישי סתווי (עלק) זה?

כמה חבר'ה משחקים כדורעף חופים. שום דבר לכתוב עליו הביתה.

זוג צעיר יושב על החוף במה שנראה כמו דייט ראשון שבו לבחור לא הולך במיוחד.

שני זוגות חלפו על פניי בזה אחר זה. מחובקים כל כך חזק שהם בקושי מצליחים ללכת, משדרים אושר עד אין קץ. אבל רק אחד מהם הצליח לשכנע אותי שיתכן שזה באמת המצב, לפחות למשך 15 השניות שבהן הוא היה בשדה הראייה שלי.

אצל הזוג השני, גלגול עיניים קצרצר, אולי חצי שניה, של הבחורה למשמע משהו שאמר בן זוגה. קצר אבל כל כך משמעותי, ונסתר בכוונה מעין בן הזוג. רק היא לעצמה, ואני שתפסתי אותה ברגע הזה. אושר? אולי רק אם הבחורה חולה במחלה נדירה שגורמת לה לגלגל עיניים באופן בלתי-רצוני.

זוג בגיל העמידה (לכל הפחות הגבר) יוצא ממסעדה ויורד לחוף, ממש אל שפת הים, במה שנראה כמו הצעה ספונטנית-רומנטית של הגבר הרומנטי-ספונטני-שרמנטי. הוא באמת כל כך רומנטי? או שהוא מנסה בכוונה להביא אותה למקום מבודד כי הוא בוגד באשתו והוא כבר מספיק לחוץ שמא הוא אולי נצפה על ידי מישהו במסעדה?

אתם שמים לב שאני נורא שלילי?

תחשוב חיובי.

הבחור הצעיר ינשק את הבחורה בסוף ויהיה דייט שני. הזוג שירד אל המים נשוי באושר ועושר והם פשוט אוהבים לעשות דברים כאלה מדי פעם.

ובסוף, אחרי כל ההטפה שלי נגד התלות באחר, נגד תרבות הזוגות והחמולות והיעדרם של אנשים שמגיעים בגפם למקומות כמו ים בזמנים כמו חצות הלילה, גם אני נזקקתי לקצת חברה אנושית.

"מזג האוויר משתפר, שינויים אחדים גוררים שינויים אחרים, מי יודע היכן זה ייגמר" היה תוכן ההודעה ששלחתי לה. ענתה - שזה לא היה לי טריוויאלי בכלל. הוביל להסתמסות די מאסיבית ופיוטית, בעיקר מהצד שלי בעל המצברוח הפיוטי, והנה, קיבלתי את מנת החברה שלי להערב וחטאתי למטרתי המקורית.

נו, אז מה. הגיבור ב"קורות הציפור המכנית" ישב עשרות ימים ברצף לבדו והתבונן באנשים וגם הוא לא הגיע לשום תובנה מיוחדת. לי יש עוד זמן.