ראנאבאוט כחולה חלפה במהירות על פני מעבורת שיצאה זה עתה ממנחת המעבורות של סטארבייס 883. הראנאבאוט התקרבה באיטיות לטבעת החיצונית המקיפה את הבסיס, ולרוחבה פזורות עמדות ההגנה, ועצרה בחלל מול העמדה הראשית. "פותח תדרי קריאה", אמר מר נוג. צפצוף נשמע ועל הצג הקטן הופיעו פניה של קצינת צי-הגנה זוטרה. "כאן הראנאבאוט קספר", אמרתי, "אישור 1 - 3 - 7 אלפא, מבקשת רשות לעגון". הקצינה חייכה והנהנה בראשה. הראנאבאוט סטתה מספר מטרים לימין, ונחתה בעדינות על גבי המשטח המיועד לה. ליוטננט קומנדר צי ני, סגן נוג ואנוכי יצאנו מהפתח הצדי של הראנאבאוט שהיה מחובר בשרוול מתכת קצר לתא לחץ מצידו הפנימי של הבסיס.
"חתיכת משלחת ברוכים הבאים", אמר צי ני, והניח את שקיות המצרכים שסחב מהראנאבאוט. "מזל שיש מקום לכולם במסדרון". "חבל שלא הבאנו את טאקר איתנו", אמר נוג והניח גם הוא מספר שקיות, "הוא היה מתקן לפחות את המשגרים של הראנאבאוט". "בהתחשב בזה שהחל ממחר לא תצטרך יותר לנווט את דרכך בחגורת האסטרואידים הזו", אמרתי, "הייתי מצפה שתהיה קצת יותר מאושר היום". לפתע בקע קול ממכשיר הקשר שלי. הייתה זו ליוטננט רעות, ממרכז המבצעים הבסיסי. "אני רואה שאתה כבר פה", נשמע הקול ממכשיר הקשר, "צריך טרמפ לאנשהו?" "אני אשמח - את יודעת לאן אני צריך" אור כחול אפף במהרה את שלושתינו, וכהרף עין התגשמנו מחדש מול המשרד שבקרוב כבר לא יהיה שלי. הפעם קבלת הפנים הייתה קצת יותר חמה, כשמזכירת מפקד הצי יצאה לחבק אותי, ומעט אחריה הצטרף בחיבוק סג"מ בוקובזה קצוץ השיער, הידוע גם בכינויו "מושמוש". הכנסנו במהירות את המצרכים למטבחון הלשכה, ואני פניתי לכיוון המשרד שלי.
דלתות המשרד, שהיו אמורות להפתח בפניי, נשארו סגורות גם כשהתקרבתי. "מחשב, פתח את דלת המשרד. אישור קספר - 8 - גמא". דרך הדלת שנפתחה עד האמצע, נראה המשרד מבולגן מהרגיל. המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היא שבקי גררה לפה את או קפטן מורק ועשתה בו את שפטיה... אבל בגלל העדר ריחות מוזרים הבנתי שזה בכלל צוות האחזקה של הבסיס, שבדיוק בא להתקין את כל השיפורים שהמלצתי עליהם במהלך שירותי. פילסתי את דרכי בערימות הציוד הזרוק על הרצפה, והגעתי למסוף המחשב. 38 הודעות חדשות. סה"כ ערב אחד שלא הייתי פה. מעניין לאן כולן ילכו מחר. "מחשב", אמרתי, "פתח תדרי קריאה לכל הצי". "תדרי קריאה פתוחים", קרא קול המחשב, וברחבי הצי השביעי ובסיס החלל כולו נשמעה ההודעה הבאה: "מפקדים וחברים, "במשך כמעט 4 שנים הייתם לי למשפחה שניה. היו לנו ימים טובים יותר ופחות, אבל היום הם מגיעים לקיצם. רציתי להודות לכולכם על תקופה נפלאה ועמוסת חוויות. אתם הצי הטוב ביותר שיש והוכחתם את זה בכל גזרה וגזרה בגלקסיה. ואיך אומרים חברינו מחודדי האוזניים? חיו לאורך זמן ושגשגו. "כבר מתגעגע, ערן." "אנחות רווחה נשמעות ברחבי הצי", הגיב בחיוך ליוטננט קומנדר צי ני בזמן שהוא מפלס דרך בין השולחן לדלת החצי-פתוחה. חייכתי אליו, וכיביתי את מסוף המחשב כדי להתחמק מרצף התגובות. "המחליפה של קפטן אורטל מחכה לך במשרד עם כל הניירת..." "אני מבין שלא נצליח להתחמק מהקטע הזה..."
משרד קצינת כח האדם היה כרגיל עמוס באנשים. בין היתר ישבו סג"מ רו וקומנדר סימה, צוות הקצינות שימלא בקרוב את מקומן של קפטן אורטל וליוטננט חן, על אחד ממסופי המחשב, וניסו ביחד להבין איך מפעילים את מנגנון הדוחות. מתוך הרגל ניגשתי למסוף המחשב הפנוי, והוריתי לו להפיק עבורי פד החתמות. קומנדר סימה בהתה בתדהמה במעשיי. "מה אתה חושב שאתה עושה?" "מוציא לעצמי טופס טיולים", עניתי בנונשלנטיות, "אני צריך להשתחרר היום." "אני מעדיפה שמישהו מהצוות שלי יטפל בזה", ענתה הקצינה הצעירה, והורתה לסג"מ קונפה להוציא לי פד חדש. קונפה הוציאה לי פד, וכצפוי נפלה בו טעות. תיקנתי את הטעות בלי שהקצינה הצעירה תשים לב, וצי ני, שעמד מאחוריי, העיר "אני רואה שהצי הזה הולך להתגעגע לקפטן אורטל ממש תוך כמה ימים..."
מספר דקות מאוחר יותר, הייתי בקארגו ביי 2, מחסן הציוד המרכזי של סטארבייס 883, והתחנה הראשונה בקלירנס מסטו-וו-קור (האפטר-לייף הקלינגוני... בתרגום ישיר "גן עדן", אבל תאמינו לי - אף אחד ממכם לא ירצה לבלות דקה בגן העדן של הלוחמים הקלינגוניים שמתו בכבוד בקרב...). סגן נוג נלווה אליי למשימת החזרת הציוד. איכשהו הייתה לי הרגשה שאני אצטרך אותו כדי לסחוב את כל הציוד חזרה. "אהלן", אמרתי לקצין הצעיר מעברו השני של הדלפק, "באתי להזדכות על (נוג שופך את הציוד על הרצפה) כל זה". "מה המספר אישי?" ענה הצעיר בתסכול האופייני לו. הושטתי לו את פד ההחתמות, שהציג את המספר שכבר מזמן נמאס לי לדקלם. הוא הקליד אותו לתוך מסוף המחשב, וזה הציג רשימה מפה ועד רביע גאמה של ציוד שאני חתום עליו. הבטתי בנוג ונוג הנהן בהסכמה, וניגש לתא המדידות הקרוב. "תראה מר בחור", אמרתי בזמן שנוג מתעסק בלוח השולט על מנעול תא המדידה, מצידו הפנימי, "בטח הייתה פה טעות. אני חתום רק על הציוד הזה, שפה על הדלפק. כבר באתי להזדכות על כל הציוד הזה, והייתה בעיה במערכת" ובאותו רגע בדיוק צנח המתח ברציף המטען, לשניה אחת בדיוק. נוג ניצל את ההזדמנות שגרם, ואותת לצי ני, שבינתיים התחבר למערכת ניהול המלאי. עד שהמערכת חזרה לשליטת הקצין הזוטר, נעלמה כליל הרשימה. הקצין הביט במסך המחשב, צחק, הוסיף את חתימתו לפד ובירך אותנו ביום טוב.
התחנה הבאה בטיול הייתה מרפאת הבסיס. בכניסה למרפאה הופיעה הולוגרמה ששאלה "מה מצב החירום הרפואי?". צי ני נשאר להשתעשע עם ההולוגרמה בדלת, ונוג התיישב על הספסל, לצפות. ניגשתי לדלפק הפנימי, שם עבדו במרץ החובשים עשויי הבשר, הדם וחורי העירוי שנשארו בהם מהאימון האחרון. "אני צריך חתימה על הקלירנס הזה", אמרתי, וברקע נשמע קול צחוקו של נוג בתגובה להיימליך שהפגין הרופא ההולוגרפי על צי ני. שאר יושבי המרפאה התעלמו מהמתרחש, והמשיכו לקטר על מצבם הרפואי. החובש לקח את הפד והריץ כמה בדיקות במחשב. ההולוגרמה הרפואית עזבה את צי ני להתאושש על הספסל, וניגשה לסרוק אותי מכף רגל ועד ראש. "אני רואה שיש לך בלוטת שקד פרוצה", אמר הרופא ההולגרפי, "אתה תצטרך טיהור ביוקסני. תכנס למשרד שלי." התאפקתי שלא להעיר משהו על הבלוטה הפרוצה, ויצאתי מהטיפול אחרי מספר דקות, עם כמה שיערות פחות על הראש, וריח של טארג. ד"ר הולוגרף הזה גורם לי להתגעגע לרופא הפרנגי שהיה לפניו ופוטר בשל חשד לסחר באספקה רפואית...
כשעתיים מאוחר יותר, השלמנו הקפה גם של הטבעת החיצונית וגם של הטבעת הפנימית וחוזר חלילה, והגענו חזרה למשרדי הצי השביעי, עייפים אך מרוצים. עכשיו הגיע הזמן להנות קצת מכל המצרכים שסחבנו... אבל זה בפרק הבא.
TO BE CONTINUED
בבלוג זה
בכל הבלוגים
