סתם, זה הכל סתם...

פעם "ישרא-בלוג" היה מלא... היה שוקק חיים... היה מה לעשות בו... סיבה להתחבר אליו כמה פעמים ביום... להעביר בו שעות על גבי שעות... להתעדכן אצל "חברים"... לעדכן אותם... לכתוב... לקבל תגובות... להתייחס אליהן... פעם היה מה לעשות פה... בשבילי...

לא יודע למה, אולי החיפוש העצמי... אבל איכשהו הגעתי למצב של לכתוב כאן, מתי הייתה הפעם האחרונה? לפני כמעט שנה? חצי שנה? שיהיה...

יושב בתחתונים על כיסא שלי מול שולחן שלי בסלון שלי בדירה שלי... כן... סמסטר ב' של השנה הראשונה, בדירה ששכרתי, בחזרה בעיר הולדתי, עדיין רווק, היה עוד ניסיון קשר מהפעם האחרונה, 4 חודשים, כמובן שלא הוליד שום דבר ולא נתן יותר נחמד חוץ מתזכורת מה זה לחבק ולגעת במישהו שמיוחד לך, אבל מה לעשות שזה לא זה? לקום ולעזוב... בפוסטים הישנים ספרתי כמה זמן עבר מהסקס האחרון שלי - אז עכשיו זה שנה וחודש... כן כן... סה לה וי. פתוח להצעות...

אין לי מה לכתוב, אין לי מי שיגיב (לפחות לא החבר'ה הישנים...)

שבוע נהדר לכם,

למי שתוהה - אני לא מבואס, לא מדוכא, הכל נהדר והחיים שלי דבש!

(סיגלתי נוהל של לענות לשאלת שלומי "נהדר". תמיד)

TKND

שלום שלום ובוקר טוב.

עברו 4 חודשים מהפוסט האחרון אם אינני טועה...

אז מה נשתנה? לא הרבה - אם בכלל...

אז נכון שתחילת הלימודים נדחתה ל21.10 אבל עדיין בעוד שבוע שיגרת חיי 'אז ווי נואו איט' משתנה. הדירה שלהם כבר נקנתה, הם העבירו את חפציהם לשם וביום שני אני אסע לראות את יד המעצבים שלהם. אני לא בונה על זה... :)

למי שלא הבין - ה-זוג עובר דרומה. כשעתיים-שעתיים וחצי נסיעה... במונחים של אוסטרליה זה כלום, אבל במונחינו הארצישרליים - זה הרבה.

אז הם עוזבים. הצלע הרביעית חזרה מלימודיה, היא חזרה לגור עם אמא שלה שזה קרוב, אבל לרוב - אני לא ממש מעוניין בקירבתה, מעין נציב קרח. טיפוס מאוד מאוד לא קל, וזה בלשון המעטה...

לפחות אני מתנחם שלקראת סוף החודש תחזור החברה הטובה, זו שהיינו מדברים פעם ביום על הא ועל דא ועל הכל. האוזן הקשבת שלי וזו שהייתי האוזן הקשבת שלה. 7 חודשים הייתה הנבלה בהודו, מקווה שנהנתה. בטח אשמע על זה בחודשים הקרובים אבל לא אכפת לי. מתגעגע אליה.

מעבר לזה מה יש? עובד כמה שיכול טרום הלימודים, מנסה לשמור מקומות עבודה לתקופת הלימודים כדי שלא אתחיל לקבץ נדבות או לבקש דמי כיס מההורים, מספיק אני נשאר לגור בבית בנתיים. לפחות עד שאראה שאני מסתדר בלימודים. אולי הפעם כן ילך לי, לגשת ללימודים, ללמוד כמו שצריך או לפחות משהו ששואף לזה, ולצאת מושכל עם תעודה עוד שלוש שנים... מי  יודע? אולי אצליח... נראה...

לא נראה לי שציינתי כבר אבל מחר אחגוג 7 חודשים לפרידה מ5.1 שכמובן שזה מתחיל להיות מהול בקצת באסה, לא כי היא חסרה לי או משהו, ממש לא. פשוט כי לא היה כלום מאז הפרידה. אף אחת, לא רצינית ולא לא רצינית. אני חושב שזה מה שקוראים "בתולדת"... ומי שלא מבין שישאל ואסביר...

לא כזה חסר המין, אפשר לחיות בלעדיו, יש חלופות ברוך השם (לקטועי הידיים מביניכם - אני מצטער). אבל בסופו של דבר מפעם לפעם כן חסר. החום, החיבה, הליטופים, התשוקה ההדדית, הרצון ההדדי... לא יודע אם אני זוכר כבר איך זה...

נקווה שיחסי מין זה כמו לרכב על אופניים... (אף על פי שהשרשרת באופניים החלידה ונקרעה לפני איזה שנה ומאז לא תיקנו אותה... נקווה שזה לא משל... כי אם כן אז שיגידו לי וארוץ למתקן אופניים ואתקן את השרשרת :) ).

טוב, אנסה לישון אף על פי שלא הלך לי מקודם. כבר 4 ואני קם ב 9 לעשות טלפונים להסדרת ההרשמה ללימודים ואז עובד 4 שעות בעבודה הראשונה, נשאר לשבת בה עוד איזה שעתיים ואז עובד בעבודה השנייה עד אחרי חצות... יום לא קל אבל כבר עברתי כאלו ואעבור עוד כמה. מה לא עושים בשביל כסף...?

אני חושב שאשמח לתגובות אז תרגישו חופשי...

אני

TKND

המממממ... תרשו לי להתחיל את הפוסט באנחה.... הההההאאאאאא....

לא זוכר מתי הפעם האחרונה שממש רשמתי פוסט. ואין לי מושג למה ולמי אני בכלל שומר את הבלוג הזה... הוא סתם שוכב לו ללא שימוש...

הגעתי למסקנה שאני תמיד מחפש אנשים שזקוקים לעזרה, ביחוד נשים, ולכן הקשרים שלי נראים כמו שהם נראים. תמיד שמישהי זקוקה לעזרה אני מנסה לעזור ואם אני מצליח, ולו בקצת, אני מאושר עד הגג. ברור שזו תכונה טובה אבל זה כבר נהיה אצלי אובססיה אני חושב. גם כמעט כל האקסיות שלי היו זקוקות לעזרה כזו או אחרת ואני שיחקתי את תפקיד המושיע. לגבי האקסיות יש גם את האסכולה שאומרת שאני הפכתי אותן לכאלה, ל"נידי" כאלה (תלותיות). אין לי מושג איך לא לחזור על הטעות הזו...

אני מנסה לשבור את שיא ה"לבד" שלי (שעומד כיום על 4 חודשים שהיה בין מספר 1 ל 2...) ועכשיו, אחרי 5.2 הספירה עומדת, בנתיים, על שלושה חודשים מחרתיים. למען ההבהרה - "לבד" זה לא מתייחס ל"בלי מין" אלא ל"ללא חברה". זה מוזר לי כי כמשתמע מהאהבה המוזרה שלי לעזור לאנשים בכלל ונשים בפרט, אני טיפוס של קשרים, כמו שתיארה אותי חברה טובה: "בוייפרנד מטירייל" (החומר ממנו עשוי החבר)...

אני אמור לנצל את תקופת הביניים, תקופת הלבד שמין הסתם היא זמנית, למציאת האני הפנימי, האני האמיתי, מה שאני אוהב לעשות וכו'  - אבל אני לא מרגיש שזה קורה. אני פשוט מבלה הרבה יותר עם חברים וידידים וזהו, אה, וכמובן יש לי את כל הזמן הנחוץ לידידותיי כשהן זקוקות לי, לא כמו בקשר האחרון או בקודמים לפניו, שאז לא הייתי זמין להן כל הזמן.

חוץ מלהאנח אין לי מה להגיד...

אני מרגיש שאני זקוק למישהי שאין לה בעיה שאצטרך (או ליתר דיוק, שאקח על עצמי) לטפל בה ולעזור לה בה. מישהי בוגרת. נורמלית. אבל מצד שני - אני לא נורמלי, אז יפריע לי להיות עם נורמלית. אני ילדותי בחציי, אז יפריע לי להיות עם מישהי בוגרת לגמרי.

ב14.10 מתחילה לי תקופה חדשה. מציאות חדשה. שונה מכל המציאויות שהיו לי בשנים האחרונות. אני לא יכול למצוא שום תקופה בחיי שאוכל להשוות אותה אליה כך שאפשר לומר שלראשונה בחיי אגיע למציאות הזו: תחילת הלימודים הגבוהים.

מהחבר'ה הקרובים שנוצרו לי בתיכון כבר 2 עברו לערים אחרות ונותרה לי חברה טובה אחת שתתחיל ללמוד גם רחוק ואני נרשמתי ללימודים גבוהים בצפון אזזה  רק יגדיל את המרחק. ואני לא יודע עדיין אם לעזוב את בית הוריי החמים, הנעים והזול ולעבור צפונה למציאות יותר שונה וחדשה שגם נושכת בכיס בכל יום שעובר... למרות שקיבלתי הצעת מגורים מפתה מידידה חדשה...

טוב. די. פרקתי מספיק לעת עתה. אני לא מאמין שתהיינה כאן תגובות ובטח שלא עצות מאירות פנים אבל בכל מקרה אני יודע שניסיתי.

מעניין מתי אתפרק כאן שוב בפעם הבאה...

UNTILL NEXT TIME...

TKND.