(כן, אני יודע שמקסיקו היא במרכז אמריקה, אבל ביליתי במרכז אמריקה כולה שבועיים וחצי מתוך שבעה חודשים. תעזבו אותי.)
טוב, זהו הגיע ה-9 למרץ, הגיע הזמן לחזור הביתה. זה משפט שבסופו של דבר לא אמרתי. הייתי אמור לחזור מיד אחרי הקרנבל הביתה, אבל דחיתי את הקץ בחודש. החלטתי שאני אסע גיחה קצרה ממש בקולומביה, את מקסיקו, אחזור לגיחה ממש קצרה בפרו ואז אחזור לשבועיים בברזיל. גם קפצתי לקובה בין לבין. אל תשאלו כמה מדינות עברתי בחודש מרץ.
מקום: בוגוטה, קולומביה
סיפור: הסיפור לא מרתק - שי ואורן היו בקולומביה לביקור נוסטלגי לפני מקסיקו, אמרתי שאצטרף אליהם ל-3 לילות רק כדי לחוות את קאסה ארי כדי לראות מה הולך שם. ארנון ואור גם כן הצטרפו וביליתי איתם בקאסה בעיקר.
הספיק לי המעט זמן שם כדי לראות בנאדם שהתפלפ לחלוטין בקאסה במדז'ין ושבאו לפנות אותו משם כי הוא איבד את זה לחלוטין. יאי.
בתמונה? אפלקה, או למה, הרבה זמן לא ראיתי.
סיפור מצחיק: אני אוהב את זה שהגורל מתעלל בי. או אלוהים. או הקארמה שלי. או המזל הנאחס שהיה לי כל הטיול.
למה תכננתי לבוא לקולומביה ל-3 לילות? בשיא הכנות? כדי לתפוס מישהי (אוקיי, וכדי לראות מה זה קאסה) הייתי בשלב בטיול שכבר 4 חודשים אף בחורה לא שמה עליי.
קולומביה הוכיחה לי יותר מהכל שברגע שתחפש את זה, זה לא יגיע.
הייתי אמור לטוס מסלבדור בברזיל לקונקשן בסאו פאולו, ומסאו פאולו לבוגוטה. הטיסה שלי בסלבדור התעכבה, והתעכבה, ויצרתי קשר עם ברזילאית חמודה דוברת אנגלית שעזרה לי להבין מה הולך עם הטיסה שלי. הבנתי שהסיכוי שלי להגיע לקולומביה באותו היום נעשה יותר ויותר אפסי, לפחות החלפתי איתה טלפונים ואמרתי לה "אם אני נתקע היום לילה בסאו פאולו, אנחנו יוצאים לשתות בירה." נתקעתי בסלבדור עוד לילה.
הגיע היום למחרת, יצאתי מהמלון ששמו אותי בו, ונפגשתי עם אור וארנון שהייתי אמור לתפוס טיסה איתם. הטיסה מסלבדור לסאו פאולו עברה חלק.
בסאו פאולו, ובכן... הטיסה נדחתה בעוד 6 שעות. איך שכתבתי לברזילאית "תשמעי, יש מצב שאני באמת אתקע בסאו פאולו היום", הודיעו שהטיסה יוצאת. הגענו לבוגוטה רק באיזה 2 בלילה. הספקנו בזמן הזה לקנות לעצמנו 10 גרם ולהתמסטל ואמרתי "טוב, בשבת אני אצא למסיבה ויהיה טוב".
הגיע יום שבת. מסתבר, שבראשון היה יום בחירות לראשות הממשלה של קולומביה, ויום לפני, לפי החוק אסור לשתות וכל המועדונים סגורים.
היום היחידי הזה פעם ב-4 שנים.
תודה, קולומביה.
מקום: קנקון, מקסיקו
סיפור: אין כמו להגיע לקנקון בספרינג ברייק של כל האמריקאים. כל המחירים בשמיים והכל מפוצץ והאמריקאיות לא באמת שמות עליך.
אבל הלילה הראשון בקנקון היה משעשע. חגגתי חצי שנה בטיול והגעתי למקסיקו במקום להיות בדרך הביתה, אז אמרתי לשי ואורן שחיכו שם כבר לילה לפני שאנחנו משתכרים היטב היום ומבזבזים את כל הכסף שלנו.
הלכנו לאכול המבורגר של הביוקר בהוטרס (יאי, סקסיזם) ואז נכנסנו למסיבה עם "בר פתוח" במחיר של איזה 220 שקל. בר פתוח זה אומר שהשתיה בחינם, אבל אתה כל פעם חייב להשאיר טיפ לברמן המעצבן. האמריקאים זורקים להם שטרות של 100 דולר אז הם תופסים תחת כשאתה משאיר סכום ששווה ל-5 שקלים.
שתינו, רקדנו, ונמנענו מלדבר בעברית הרבה כי פשוט היו שם יותר מדי ערבים עשירים שרקדו באיזור ה-VIP. מעניין.
סיפור מצחיק: ביליתי בקנקון 2 לילות. את הלילה הזה, ולילה נוסף בהמשך השבוע כשחזרנו מאיסלה מוחרס במיוחד כדי לראות הופעה של פאקינג סנופ דוג. כן, הוא נתן הופעה לא משהו של שעה באיזה מועדון נחשב בקנקון. סתם, להיות בהופעה של סנופ דוג מצחיק אותי. הוא העלה בחורות לבמה ועישן שם ג'וינט תוך כדי.
מקום: איסלה מוחרס, מקסיקו
סיפור: ממש קרוב לקנקון, נמצא אי פחות תיירותי, יותר שקט ועם אחד מהחופים הכי יפים שראיתי בטיול שלי (ותאמינו לי, ראיתי ממש מעט חופים!).
חשבנו שנבוא להירגע קצת, ובכל זאת הלכנו להוסטל שיש בו הופעה, הקרנת סרט ו"מסיבה" כל יום והרבה פעמים פשוט הסתובבנו בכל האי במקום ללכת לחוף ולהירגע (ולהבחין ב-2 בחורות שעוברות לטופלס מול העיניים שלנו). העניינים הפכו ליותר מעניינים ברגע שמוכר תכשיטים מכר לנו חומר שבדיעבד זה החומר הכי חזק ובן זונה שעישנתי בחיים שלי.
ביום השלישי לשהות שלנו באיסלה מוחרס החלטנו לשכור קלנועית גולף ולעשות איתה סיבוב בכל האי.
זה עזר להגיע לנקודות תצפית שונות וממש יפות ולהגיע לפארק להצלת צבי ים ושאר חיות מוזרות, ופשוט להסתובב באי עם קלנועית בשביל הפוזה.
סיפור מצחיק: ובכן, יש שלושה.
כשקנינו את החומר ואמרתי לאורן שיגלגל הוא התעצבן ואמר לי שהפכתי לאדיש ואני חושב שהמשטרה לא תתפוס אותנו בחיים. אמרתי לו קח את זה לקצה של החצר של ההוסטל שלא יראו אותנו. בפועל, היינו ליד הגדר וכבר כשהוא סיים אחד ועבד על השני פתאום צצה ניידת ליד הגדר ועשתה פטרולים. ראתה, לא ראתה, אין לנו מושג. נכנסו לפאניקה.
קברנו מהר הכל בחול, את הנייר שכיססנו עליו זרקנו לפח ואורן החביא את השקית עם החומר בתוך שקית מצעים.
החלפנו חולצה, שטפתי ידיים, ויצאנו מהר מההוסטל ולקחנו את הקלנועית לסיבוב בריחה עד שהעניינים ירגעו.
שני הסיפורים הבאים קשורים למסיבה בהוסטל:
היו 3 אמריקאיות אצלנו, חמודות, שישבנו לדבר איתן ולהתחיל איתן, עד שהתחילה המסיבה והן נעלמו לנו. מתישהו במהלך המסיבה ניגשתי לאחת מהן ושאלתי "את רוצה לרקוד?" היא ענתה "אני לא שיכורה מספיק". המשכתי הלאה. חזרתי אליה שוב שעה אחרי זה, כשעמדה משועממת ודיברה איתי, "ועכשיו את רוצה לרקוד?" היא ענתה "אני יותר מדי שיכורה". אאוץ'.
כל החברים שלי כבר הלכו לישון, אני נשארתי עוד קצת לנסות לראות אם יש מישהי להתחיל איתה. ואז מצאתי אותה. אמריקאית חמודה ישבה לה בכסא ליד הבר בזמן שמקסיקני מנשק את החברה שלה. היא הסבירה לי שהחברה שלה בתולה והיא רוצה להשיג לה מישהו שיגאל אותה מבתוליה היום.
"מאיפה את?" "מטקסס, ואתה?" "אני מישראל" "מישראל? אתה יהודי?"
"כן, אני יהודי." "או מיי גאדד גם אני יהודיה ובחיים לא פגשתי עוד יהודים!"
היא הייתה שיכורה מתה, והמשיכה לחפור ואמרה לי "It's cool that you're a jew, I fucking love jews". זה היה הסימן שלי לנשק אותה.
אבל בסופו של דבר נגמרה המסיבה והבנתי שהיא בקושי קמה מהכסא, אני והחברה שלה סחבנו אותה מחוץ להוסטל ושיהיה לה לילה טוב. דאמן.
מקום: סינוטה קריסטלינו, חצי שעה מפלאיה דל כרמן, מקסיקו
סיפור: אחרי ההופעה של סנופ דוג בקנקון, החלטנו לנסוע סוף סוף לריכוז הישראלים הכי גדול במקסיקו - פלאיה דל כרמן, או כמו שקראו לו ישראלים אחרים דליית אל כרמן.
מקום כיפי למסיבות וחופים אבל מצד שני לא מעניין יתר על המידה, ואחרי לילה שבו אני ושי נפלנו וישנו יותר מדי (תודה למוכר תכשיטים מאיסלה מוחרס) קמנו בשעת בוקר מוקדמת, הערנו את אורן ואמרנו "טוב, די, יוצאים לטייל."
התחנה הראשונה שלנו הייתה סינוטה (בור מים) בשם קריסטלינו שהיה מקום חמוד למדי שאפשר לעשות בו שנורקלינג, שזאת הייתה הפעם הראשונה שעשיתי, או אפשר להיות כמו אורן ולקחת אבוב, לשתות קוקוס ולהירגע.
עברו עוד כמה ימים בפלאיה דל כרמן, אני ושי נטשנו את אורן (שנאלץ להמתין לאור וארנון) וטסנו ל... קובה!
אבל ארחיב על קובה בפוסט נפרד, אמשיך פה את החלק השני של מקסיקו.
מקום: פלאיה דל כרמן, מקסיקו
סיפור: אני ושי חזרנו מקובה לציוויזילציה עם אינטרנט. בפועל, גילינו שאורן עצבני בטירוף. חשבנו שהשארנו אותו לבד ליום אחד, אבל מסתבר שאור, ארנון וניר פספסו את הטיסה שלהם מקולומביה למקסיקו, ועוד לכל אחד מהם הייתה טיסה שונה.
כשהגענו גילינו שהם הפקירו אותנו, לקחו לעצמם דירה מגניבה ושכרו אוטו כדי ללכת לטייל, בעוד אני ושי נותקנו לחלוטין מההחלטות האלו. שיהיה.
כולנו בילינו לילה בהוסטל ולילה לאחר מכן הגענו למתחם הדירות המגניב. מסתבר שגם לי ולשי מצאו דירה, עם 2 חדרים, 2 מיטות זוגיות, מרפסת, מזגן ופחות או יותר המקום הכי טוב שישנתי בו כל הטיול. שי ואורן רצו להתפנק בשלושת הלילות האחרונים שלהם בטיול, לי סתם היה כסף.
מה עשינו בפלאיה? לא הרבה, באמת, אבל זה המקום לא לעשות בו כלום.
יצאנו ל"קוקו בונגו" שזה המועדון הכי מגניב בעולם, למרות שטוענים שבקנקון הוא יותר טוב, הלכנו גם לחוף אבל בעיקר הסתובבנו בחוסר מעש.
בתמונה, אגב, אורן ואור אחרי לילה קשה.
סיפור מצחיק: אחת מהסטלות היותר מצחיקות היו באיזה אחה"צ בגג של ההוסטל, אבל אין מה להרחיב בנושא.
אני ארחיב על ניר, כי לא דיברתי עליו מספיק. הבנאדם הזה רדף שמלות כמו שניר רודף שמלות. אין לי דימוי מתאים מרוב שזה מוגזם.
הלכנו ברחוב וחלפנו על פני מסעדה, פתאום אור אומר לו בצחוק "המלצרית שם עשתה לך עיניים". הבנאדם עשה אחורה פנה, ורץ לדבר איתה.
הסתכלתי המום.
מקום: עתיקות המאיה ליד טולום, מקסיקו
סיפור: עם חוסר בשעות שינה, אני ושי אמרנו שלא נוותר על טולום ונסענו לשם יום לפני החזרה שלו לארץ. מקום בהחלט מדהים, אבל אין עוד על מה להרחיב.
מקום: פלאיה דל כרמן, מקסיקו
סיפור: כל דבר טוב צריך להגיע לסופו, אמרו כאלו שאוהבים קלישאות. זהו היה יומם האחרון של שי ואורן בדרום אמריקה אחרי שליוו אותי יותר מחצי שנה, ואחרי שהיו בעצמם 7 וחצי חודשים. אור וארנון נשארו עוד שבוע וחצי במקסיקו עד שחזרו לארץ, ואני התפצלתי מהם כדי לחזור לטייל לבד בברזיל.
שי היה כולו מאוכזב, הוא גם ציפה להספיק לצלול ביום האחרון אבל בישרו לו שאסור לצלול ביום של טיסה.
אורן היה מאושר, השמיע שירים עם המילה "בית" תוך כדי שארז את התיק שלו ולהתלהב שהוא חוזר הביתה סוף סוף. עכשיו הוא מתחרט על זה.
ואני? ובכן, יש מצב שהזלתי קצת דמעה. בכל זאת, היינו אחד בתחת של השני, רק מנטלית, במשך חצי שנה.
המשכתי לבדי ליומיים בלימה, בירת פרו, אהובתי, שאין לי על מה להרחיב בנושא, ולאחר מכן לברזיל.
אבל בפרק הבא - שלושת הימים החסרים בקובה.
חן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
