חיי כמוסיקאית

לפעמים בא לי לתת לך כאפה

אבל רק לפעמים,שלא תגידי חלילה שאני יותר מדי שונאת אותך

ואני לא,

אני לא שונאת אותך

הלוואי שתיהי יותר מה שאת רוצה מאשר מה שמצפים ממך להיות

כסף זה לא הכל

לפעמים הייתי בוכה המון במקלחת,או במיטה לפני שאני נרדמת בגללך

כי את פשוט ככה

והנה אני כותבת עכשיו עם דמעה וזה לא משנה כי אני שונאת לכעוס

זה רק בגלל הכעס

הכעס הטיפשי הזה בגלל כסאות מטופשים עוד יותר

ובכלל כבר רציתי להפסיק להיות כל כך אובססיבית וכל כך בעניין כדי ללכת לאחור ולא להפגע יותר אבל לפעמים כשקופצת הזדמנות אני שוכחת

לא נורא,אני בסך הכל בנאדם ומותר לי לטעות

ומותר לי להסביר ומותר לי לדבר

וגם,כן,תאמיני או לא- מותר לי להתלונן

בדיוק כמו שאת עושה כשהפרחים לא מוצאים חן בעיניך או כשהאוכל לא מספיק טעים,למרות שהוא נעשה באהבה רבה בשבילך

תפסיקי להתלונן על שטויות ואני אפסיק להתלונן על דברים שחשובים לי

למרות שלא התלוננתי,

לא חשוב

לפעמים אני רוצה למחוק דברים שעשיתי

כמו Undo במחשב

הלוואי שלא הייתי כותבת את זה