שלכת

למען האמת אינני מחסידות החורף. מעולם לא אהבתי את החורף אהבה יתירה, וכבר דנתי בנושא נדוש זה כמה וכמה פעמים.

אבל מה לעשות גם בחורף יש כמה מעלות (בעקר מתחת לאפס...).

                             ***   ***   ***

ורק לשם הפרוטוקול, אם במקרה ראית זאת דרעק יקר, אני לא קשורה לזה, כל זה נכתב תחת איזה דיבוק לא ברור!

                              ***   ***   *** 

פתאום נעשה פה קריר, בערבים אני חשה יותר ויותר את הצורך באיזה סוודר או לכל הפחות איזה ז'קט או סתם חולצה ארוכה.

גם הימים הולכים להם ומתקצרים וכבר בחמש נעשה חשוך משהו, ובשש כבר ממש רואים כוכבים.

ואפילו השעון כבר מוגדר כחורפי.

והחצבים כבר מלאו כל פינה מפינות ארצנו.

בקיצור, מה יש לומר חורף.

או לפחות חורף אוטוטו מגיע.

בכל זאת זה עושה משהו.

מן חשק כזה להתעטף ולהתכרבל. להתכנס פנימה, לעשות חשבון נפש, בדק בית.

לטאטא את הפינות החשוכות, כי חזרנו פנימה מהקיץ המהביל.

ולי יש חשבון נפש ארוך מאוד, ופינות רבות להאיר ולטאטא מהן את האבק ואפילו הזוהמה (רחמנא ליצלן).

לפעמים עושה לי טוב התחושה הזו, המופנמת משהו, ולפעמים היא דווקא מעכירה את מצב הרוח.

לא נעים להסתכל על מה שרע, ולי יש יותר מדי רע.

יותר מדי רע שהתעלמתי ממנו זמן רב מדי, וממש לא מתחשק לי לתקנו.

אבל אין ברירה, החורף כבר כאן.

והוא מציב בפני עובדות שאין לי אלא לקבלן.

האמת, כתבתי פה בליל שטויות כזה.

אני עצמי לא מבינה מה בדיוק נחת עלי.

רואים? רואים להמ אני לא אוהבת את החורף?

(ויש עוד לפחות מליון סיבות.)