לפגוש את העבר באוטובוס, בדיוק כשהחלק הזה מפסיק לרדוף אותך,
תמיד אמרו לי שאם אפסיק לחפש משהו, כנראה שאמצא אותו ושחיוך ציני אחד גדול יתנוסס על שפתיי,
משהו בך רדף אותי לא מעט, היום אני לא לחלוטין תמיד מבינה למה.
אולי זה כמה שגרמת לי לחכות לך, לישון על מדרגות במרכז הכרמל כי לא הגעת לאסוף אותי אליך כשלא היה לי שום מקום אחר לישון בו.
ואולי זה השם שלך, שרדף אותי עוד לפני שהכרתי אותך.
אולי זו העובדה שהתנהגת אלי בדרך היחידה שאני יודעת להתמודד איתה בזוגיות, וגרמת לי להרגיש שוב כמו הילדה הקטנה והנאנסת.
זאת שבטוחה שיש בינכם משהו מיוחד באמת,
היום הוא כל כך חיבתי ואוהב, וזה רק מרחיק אותנו אחד מהשנייה,
אני בחיים לא אהיה מסוגלת לספק את כל החסכים הרגשיים שלו, אני מניחה שזה עניין של זמן עד שזה יימאס על שנינו באופן סופי.
עד שהרוח תצא מכל המפרשים, והספינה תטבע.
(ואולי הוא באמת מחכה עד לאחרי יום ההולדת שלי כדי לסיים את זה יחסית נקי.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
