אני לא מצליחה להתגבר על הקרומים מסביב לעניים, מושכת את עצמי בכח לקום, מוצאת את עצמי בעוד מחזור שינה, אני לא מצליחה להתיישב מול מעל מאה עמודי טקסט ולהתקדם משמעותית בקריאה, הכל מתערבב במחשבות, נראה שאני לא מסוגלת ללמוד, לא לפני משמרת, לא אחרי אחת, אני מוצאת את עצמי נלחמת בשיניים ולא מצליחה להפנים, תוהה איך אני אמורה ללמוד את שנה ב' בצורה הזאת, מצד שני, המנהלת שהבטחתי לה שאעשה את מאמצי כדי לעבוד יותר בשנה ב' עברה תפקיד, ולמנהלת הנוכחית אני לא ממהרת לעזור יותר מדיי, אז אולי אעשה עוד שנה כמו זו, ואמצא את עצמי הולכת לאיבוד כמו עכשיו במהלך סמסטר ב'. 

אני יודעת שיש לי את יום חמישי ללמוד באמת, יום אחד? בשביל מבחן שנכשלתי בו? אני בספק אם זה מה שיציל אותי, הדבר שמבאס אותי הכי הרבה היא העובדה שבמקום להנות מזמן סוף שבוע טהור עם בחור שאני מצליחה להתגעגע אליו כשאני יומיים בלעדיו אני אצטרך לשבת, כשהוא לצדי, ולהתייחס לעמודי הטקסט, שמעניינים אותי הרבה פחות, כי אני לא מצליחה אחרת. 

שיגיע כבר ה19 ליולי, ויאפשר לי כמה שבועות של חסד.