כבר כמה זמן שאני כמהה לכתוב,
אני רוצה להכניס לרצף המילים שלי את החיים שלי
אני רוצה לשמור לעצמי מזכרות קטנות של הנאה מלהיות איתך.
של הבעות ושל מילמולים שעושים אותי מאושרת.
אבל עכשיו מה שגורם לי להוציא את המילים זה דווקא התסכול
שבחורה שאני כל כך אוהבת מפחדת להיות עצמה מולי, מפחדת לספר לי שלא טוב לה,
מפחדת לעזוב את הגבר שהיא בחרה להיות איתו כי היא לא מאמינה שהיא יכולה לבד
והתסכול מכך שלמרות שבחרתי לקבל את ההחלטה שלה להתחתן איתו,
ולמרות שבחרתי לא להכניס את האף שלי יותר- כדי לא לדחוף אותה עוד יותר אליו
והבחירה שלה היא להמשיך לסבול,
אני צריכה לכבד גם את הבחירה הזאת, אני מניחה, אני צריכה להפסיק להתעסק בה,
גם אני בוחרת לסבול- כשאני בוחרת להמשיך להתעסק בזה,
איפה זה נגמר?