|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מגיל 5 ל23 בפאסט-פורווארד
כשהייתי ילדה בת 5 מעוטרת שיער מבוקבק ושמלות ורדרדות, כנראה שחלמתי על הגיל הזה, כמו כולן.
להיות בשיא החיים, עם מישהו שאוהב את הגרסא המבוגרת של אותה ילדה.
ללמוד, לעבוד, לרקוד, לצייר, אני חושבת שאלה היו החלומות שלי,
אני חושבת שבסך הכל,
הילדה הקטנה שבתוכי לא- יותר- מדי- מאוכזבת.
אולי השתנו כמה פרמטרים לאורך הדרך, אולי אני בכלל כבר לא זוכרת אותה,
אולי השאיפות שלי לא היו כאלה גבוהות מלכתחילה,
אבל סך הכל, אני מאושרת.
| |
"לא נמאס לך ממני?"
אני לא חסרת ביטחון בקשר שלנו, ואני יודעת שאתה אוהב אותי, אבל אולי תיפול לך אבן על הראש ופתאום ימאס לך ממני?
אני לא לוקחת כמובן מאליו, וכשאני חושבת על איפה ללמוד את התואר השני שלי, אפילו שעוד לא סיימתי את הראשון אני מכלילה אותך במשוואה,
אני רוצה אותך בעתיד שלי.
אני רוצה בלילה, להכנס למיטה ולחבק אותך. אני לא רוצה לדמיין את זה אחרת, כי אני יודעת מה אני רוצה.
פעם הייתי מאויימת מאהבה טוטאלית, פחדתי שזה הופך אותי לפחות איכותית אם אתה אוהב אותי מתוך אינרציה,
אבל אתה לא אוהב אותי כי אהבת אותי אתמול, אתה אוהב אותי כי גם היום טוב לך איתי, אני אוהבת אותך כי יש מה לאהוב.
אז פעם בכמה חודשים, אני אבדוק שלא נמאס לך- מהבחורה הזאת שבוכה בממוצע פעם ביום, שלא רוצה לראות סטאר וורס, שאוהבת להמרח איתך על המיטה ולא לעשות כלום, שמתרגשת מיום ההולדת שלה כאילו היא שוב בגיל חמש, בעיקר כי היא יודעת שתעשו יום כייף ביחד באותו היום.
אז בלי אבנים מיותרות על הראש, טוב?
| |
שאתה כזה וכזה, ואני כזו וכזו
את יודעת, אף פעם לא היית מהבחורות האלה, הרועשות האלה, שיש להן צורך לרוץ ולסובב ברעשן, לתפוס את כל תשומת הלב האפשרית
שיש לך את הבחור הזה והזה ואת אוהבת אותו ככה וככה, ואת פוצי והוא מוצי,
ואני בדרך כלל, מקיאה בפינה.
והנה אני יושבת, צועקת למקלדות חירשות, ולסמארפונים עיקשים עם וולפייפר מחייך של שנינו, כאילו מצהירה
שאני שלך, שאתה שלי, שאני אוהבת
שאתה כזה וכזה, ואני כזו וכזו
ולא אכפת לי
להיות הבחורה הזאת, החלשה הזאת, שמראה לכולם את המקום הכי עדין בתוך הלב שלה, שחושפת את החלק הכי אינפטילי שבה, הכי מפגר, הכי שטותניקי,
ככה
לרוואת כולם
כי זה טוב לי
כי אני לא מפחדת
כי אני שלך.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
