למה ששואלים אני מכריזה בגאווה..הוא זרק אותי ! מה יש להתגאות בעצם??
הרי אני יודעת שאני לא גאה!!
אולי עצם הדרך שבה אני מכריזה בזה זו התמודדות עם האגו הענק שלי שמעדיף לצחוק מאשר לבכות..
עד אתמול בלילה חשבתי שהמשכתי,חשבתי שהתגברתי...
אפילו שאנחנו מתראים כל יום
אפילו שמדברים כל יום
אפילו שעדיין חולקים חיים משותפים אך בנפרד
אז חשבתי..
אז האמנתי שכמה נשיקות לוהטות עם גבר זר שרציתי להאמין שאני מכירה ישכיחו אותו
רציתי להאמין שגבר אחר במיטה שעד לפני חודשיים הייתה שלי ושלו ישכיח,אבל לא שכחתי...
רק אתמול שדיברנו,פעם ראשונה,בשקט,ובאמת הקשבנו אחד לשנייה אז הבנתי..
שלא המשכתי לשום מקום
שאני עדיין עומדת וצועדת במקום
אני מנסה לרוץ אבל רצה במקום
כי בנתיים,אין לאן ללכת,הולכת במקום.
יודעת שנכתבו לי בשמיים דברים טובים
חיים קלים יותר
גבר שיישאר
ואולי שלווה ואושר אמיתיים שבאים מבפנים,עמוק מבפנים ...
אני יודעת שזה לא סתם כל מה שאני עוברת עכשיו
שהגיע הזמן שאני באמת אחשוב על עצמי ואהיה קצת לבד,באמת לבד,כמו עכשיו.
יש בי רצון עז להיות נאהבת
אולי בטעות להקים משפחה
אולי בטעות ללכת ללמוד ולעשות כל מה שרציתי תמיד
אולי אולי בטעות,לגמרי במקרה להכיר את גבר חלומותיי :)
יום ראשון היום,תחילת שבוע חדש
הייתי אומרת שבוע של בדידות אבל רוצה להאמין שהשבוע הזה יביא איתו רק דברים טובים,חדשים,ומעניינים :)
להיות חזקה יותר מהשבוע הקודם,רגועה ושלווה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
