אז האמת היא ש...

גם אני זוכר שאיזה רוסייה אוריגינל נכנסה לי לפני שנה וקצת לבלוג וחרשה לי אותו (ראיתי תגובות! יש הוכחות מרשיעות!) ואז הגיבה לי לפוסט בו הצהרתי שאני פנוי, שכל בחורה שרוצה לאנוס אותי מוזמנת, רצוי ערומה. והבטחתי התנגדות סימלית, (זה קרה ביום אחד, כשהבנתי שהמיתולוגית דינה כדין כל המיתולוגיות – לשלוח בחזרה לרוע, לא משנה כמה אהבתי אותה, היא רעה)

גם אני זוכר שאחרי התגובה של הרוסייה איימתי עליה שאני נושך , אז היא אמרה שהיא לא מפחדת.

גם אני זוכר שהחלטתי לבדוק אם אני באמת צריך תור לרופא שיניים אחרי שהיא לא נבהלה.

גם אני זוכר שקבענו את הדייט הראשון שלנו ב-13.4.05 (מישהו אמר 13?)

גם אני זוכר שאני שומר איפשהוא את הקבלה על האייס שוקו שהבאתי לה (רק צריך למצוא ).

גם אני זוכר שפגשתי אותה והייתי כזה לחוץ שפשוט נזלתי קסם אישי מכל הפינות , כי היא היתה מצחיקה, מקסימה, משגעת וגם היא היתה לחוצה (זה כתוב על המצח, הידעתם?), ואני? אני רציתי זיון, ורציתי כבר שייגמר המירוץ הזה אחרי מישהי קבועה, לאחר כמה וכמה דייטים וסטוצים בחוץ ומפגשי ישרא באחד על אחת (זה לא היה במיסיונרית, אם תהיתם, וזה גם לא נגמר לי בזיון, זה נגמר בביזיון רגשי של "זה לא אתה, זה אני" (כלומר, בתרגום – אני חושבת שיש לך זין גדול מדי ואתה פשוט מצחיק אבל אני רוצה את חרוטון!) אז לא היתה לי ברירה. זה היה קרב ווטרלו שלי. לאחר התבוסות הקודמות, פשוט היה אסור לי להפסיד (אבל זה בכל זאת חרוטון! )

גם אני זוכר שפשוט אמרתי, רגע, אני דביל, הבטחתי לך נשיקה אז בואי נקבע דייט שני (שעלה לי בשיחה עם הביטוח של האוטו).

גם אני זוכר שקבענו אותו באיזה מקום שגייל המליצה לי עליו, ובסוף ברחנו החוצה כי שוב פעם היינו לחוצים. ואז עשיתי טריק מרושע (לגמרי!) של הפגנת רגשות והתחלנו לדבר סתם ככה ומשם השיחה נסחפה לנושאים אישיים וכו' וכו' (צונזר, סודות האטום, סודות הרוע וכו').

גם אני זוכר שמשם קבענו עוד אחד עוד אחד ועוד אחד וסיימנו על חוף הים בחול, בלילה, לרחש הגלים, ואני גרסתי, עם חול בשיניים שאני עוד לא יודע מה זה יהיה, אבל בא לי לנסות את זה (סתם רציתי כבר לזיין, ולהפסיק לאכול חול בשיניים ולגלות חול בנעליים ולקבל חול בעיניים).

גם אני זוכר שאיכשהוא הצלחנו להגיע לשלב הזה שאמרתי תשמעי, אני מכחיש את ההצעה הזו, אם ניתפס, ניהרג, ניחקר, נכחיש כל קשר לעצמנו ולהצעה הזו, וכרטיס הטיסה ישמיד את עצמו אבל מה דעתך על שבועיים באיטליה, ביחד כי אין בשבילי מקום במזוודה?

גם אני זוכר שאלה היו שבועיים נפלאים, שגם רבנו במהלכם בפעם הראשונה וזה עלה לי בזר פרחים מאיזה מוכר ורדים שדיבר איטלקית טובה אבל אנגלית גרועה מאוד, שהביא לי בפרחים הכי יקרים שלו במקום בפרחים הכי זולים אבל מה לא עושים בשביל פיוס עם אישה כועסת? 

גם אני זוכר שבסוף הגענו לנקודת הזמן הזו, כעבור שנה ב-13.4.06 (כן, זה יום אחרי ליל הסדר, דא?) והרוסייה אמרה לי "תשמע. בגלל שליום ההולדת כבר קנית לי DVD מה זה משוכלל עם כפתורים לשיגור טילים, ומקלדת שיכולה להכין שוקו עילית, עם הכנה להזנה תוך ורידית, אז אני מרחמת עליך, ולחג אני דורשת רק מתנה קטנה". מצאתי לה מתנה קטנה לחג. רק מה, אממה, הבחורה ברוב שנינותה שכחה להציב הגבלות על המתנה ליום השנה (תתביישי, ככה, לשכוח?) אז נאלצתי בכאב כיס רב להודות שהמשוואה "נשים = כסף" מתאמתת כשאתה יוצא עם אישה, יש גם עוד איזה אמת יקומית "אין נשים זולות, יש רק פחות מדי כסף" (אני נשבע! את זה המציאה אישה! אצלנו הגברים זה "אין דבר כזה כמו אישה יפה מדי, יש פחות מדי אלכוהול") מזל שזה לא היה יהלומים אבל הרוסייה קיבלה שרשרת שלא היתה מביישת את הנסיכות לבית רומאנוב. אבנים שחורות וחור בכיס שלי (את החור קיבלתי בחינם, בונוס ביחד עם הקניה מעבר לסכום מסוים).

גם אני זוכר שהאמת העלובה היא שבאמת נהניתי לעשות שופינג. איפה עוד תראו גבר שנכנס לחנויות הלבשה תחתונה, בוחן את הבגדים, ממשיך לבדוק בחנויות אופנה לנשים, (מנגו רולז) ואז עובר לעיין בתכשיטים לנשים? שלא להגיד שמשאיר אחריו שובל של נשים המומות, מעריצות וסוגדות לטעמו האיכותי, היוקרתי והמעולה? טוב, את הסוגדות לא יכולתי לראות כי הן סגדו לי בתאי ההלבשה שלהן שאליהן הן פרשו בצניעות המומה מהפלישה הגברית למעוזיהן. בעצם על מי אני עובד, ראיתי את השרשרת אחרי חיפוש מפרך, ביקשתי מהמוכרת בקריצה (יו, קוריצה!) לדגמן לי אותה והיא דפקה פוזה שהחלטתי תוך שניה ללכת על זה (ציצים מוכרים, אבל גם עיצוב איכותי מוכר, אין מה לעשות). הרוסיה אהבה את השרשרת וחגגנו על זה בננה בר (אחד העם 1, ת"א) בפיאסקו קצת מאכזב מהפעם הקודמת באותו מקום, כנראה כשעושים את זה בפסח, אין לזניה. שנה הבאה אני מביא לה תפריט ומכין בעצמי על האש מול העיניים, בצירוף אלכוהול משובח ותזמורת מוסקבה.

גם אני זוכר שנגמר לי הזמן, אבל יקירתי, מקווה שחייכת המון, שאת אוהבת אותי, ושאת רוצה אותי כמו שאני רוצה אותך.

גם אני זוכר שעכשיו אני רוצה ללכת לישון! לילה טוב אנשים (או בוקר טוב).