זה כאילו החיים האמיתיים התחילו רק עכשיו: שתי ילדות, עבודה אמיתית, וכל הכרוך בזה - להכין מדי יום את החומר שאלמד את הזעיקים, לאסוף את ללי, לקחת את טליה לאחד החוגים שלה, ארוחת ערב, וחוזר חלילה. זה הרבה יותר ממה שחשבתי שיהיה לי, אבל זה מספיק? אני מרגישה כפוית טובה על כך שאני לא מס... הנה, אפילו חששתי לכתוב שאני לא מסתפקת במה שיש לי, כדי לא להיות כפוית טובה.
כמו כולם, כדי להחזיק הכול ביחד אני דוחקת הרבה דברים הרבה מעבר לשולי התודעה, והנפש שלי מפתחת שטחים לא ממופים.יש הרבה דברים שאני יודעת שאני רוצה. אני רוצה להיות אמא טובה לשתי הצ'פצ'ולות האלה שלי, אני רוצה להיות גננת טובה לכל הצ'פצ'ולונים הקטנים שאחנך במהלך השנים. אני רוצה להיות בת טובה, אחות טובה, אבל מה אני רוצה לעצמי? איפה אני בדיוק? איפה האישה הכותבת, המינית שפעם הייתי? האם באמת הייתי צריכה לוותר על כל התחום היצרי בחיי כדי לתפקד? האם אני מוכנה לשלם את המחיר שבחזרה מלאה לחיים? אולי אני כבר פחדנית ומיובשת מדי?
צעד זעיר, אני מקווה שיבואו עוד בעקבותיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
