לשאוף לנשוף

מכירים את זה שאתם אומרים למורה של הילדה, "נראה לי שלילדה יש הפרעת קשב", והמורה אומרת לכם, "אויש, תפסיקו לדבר שטויות, זאת ילדה מדהימה והכול בסדר איתה." ואתם אומרים, "לא, אני מרגיש שמשהו לא בסדר." והמורה מודיעה שאין שום צורך באבחון, אבל אתם לוקחים בכל זאת ואז מתברר שלילדה באמת אין ADD, לא ולא, יש לה ADHD? אז בדיוק כזה.

ומכירים את זה שתמיד תמכתם בנטילת ריטלין, ואם אפשר להקל על הילד אז למה לא, וזו תרופה מאוד נחקרת ובטוחה, ואז זה מגיע לילד הפרטי שלכם ופתאום לא ממש בא לכם לדחוף למוח בן שבע תרופה על בסיס יום יומי? אז בדיוק כזה גם.

הרופא היה די ברור - הוא אמר שטליונת מספיק חכמה כדי שתמיד יהיו לה ציונים סבירים, ומספיק חמודה ומקסימה כדי שמורים יחליקו לה דברים שהם לא יחליקו לילדים פחות חמודים ממנה, אבל... 

אבל עכשיו השאלה היא האם להסתפק בסביר, או לרצות למצות את מלוא הפוטנציאל, וכאן זה נהיה מסובך. 

בשבוע שעבר קיבלנו הודעה שהיא לא התקבלה לשלב ב' לבחינות למחוננים, וכמו שאני מכירה את התפלצת, זה בטח קרה בגלל טעויות מאוד מאוד מטופשות שנובעות מחוסר, ובכן... קשב וריכוז. אז הנה, כבר דלת קטנה נסגרה בפניה (ולא, אני לגמרי לא מהאמהות שבטוחות שהילדה שלהן גאון, אבל בהרבה מאוד דברים האינטליגנציה שלה מעל הממוצע). יכול להיות שריטלין אחד קטן היה מסדר את העניינים והיא הייתה מצליחה יותר בבחינה. אולי לא. זה גם לא חשוב. חוץ ממכה קטנה לאגו, וזה האגו שלי שצריך להתבייש לו כאן, לא מעבר לזה.

מצד שני, נניח שהכדור באמת יהפוך את הלימודים לגן של ורדים, זה מה שאני רוצה בשבילה? שתלמד כבר בגיל הזה שאפשר לפתור בעיות בחיים בעזרת כדורים? אני יודעת שזה נשמע מאוד צבוע ממישהי שלא זזה בלי הפרוזאק שלה, אבל יכול אולי להיות שאם הייתי מצליחה להתגבר על המשבר ההוא לבד, לא הייתי צריכה להפוך לצרכנית כרונית, ושלא יעבדו עליכם, תחילת השימוש במעכבי SSRI היא כביש חד סטרי (ואיך חזרנו לדבר לדבר עליי כשאני לא הנושא?) ואולי לא. 

כך שאני כבר יומיים מסתובבת וחופרת לעצמי ולכולם, כן, לא? כן, לא? כן, לא? והיום, בעקבות התייעצות עם כל העולם ואשתו, הגעתי להחלטה: קודם אני אערוך לה עוד אבחון, ליתר ביטחון, ואם גם האבחון הבא יעלה אותן תוצאות, אני אלמד כל מה שצריך על עזרה לילדים עם הפרעת קשב, ואהיה מאוד עם היד על הדופק בענייני בית הספר (כאילו שעד היום לא הייתי) אבל לעת עתה אני לא אתן לה ריטלין. אם אראה שקשה לה בלימודים, או מבחינה חברתית, אני אשקול את הנושא שוב. 

נ"ב: ד"ר מהרן פרהדיאן, שערך לטליונת את האבחון, היה מקסים וסופר מקצועי, אני מאוד שמחה שהלכנו אליו.

נ"ב2: אנא, בלי עצות על ריכוזית, אומגה 3, וביו פידבק, כרגע, הדבר היחיד שמוכח מחקרית כעובד זה ריטלין, ואין לי סבלנות לרפואת אליל. 

נ"ב3: אשמח לשמוע דעות נוספות בעניין.