אז מאיפה בכלל נפל עליי החיבור ההזוי הזה.
נפל עלינו.
היו אומרים לי שאדבר ככה חופשי והכי פתוח בלי מסכות בלי פחד בלי סילופים עם מישהו, הייתי משתוממת.
היו אומרים לי לפני שנתיים כשהכרנו, שאיתך אדבר ככה, אפילו היו אומרים לי את זה לפני שבועיים, הייתי דופקת צחוק של החיים.
כל יום בשבועיים האחרונים האלה אני מרגישה שאני מתמלאת ידע וחכמת חיים מטורפת, פתאום קולטת דברים ונפקחות לי העיניים על דברים שבכלל לא חשבתי עליהם. פתאום מדברת עם בנאדם על דברים ככ אישיים ומשתפים אחד את השניה בדברים עמוקים ואינטימיים כאלה, מישהו שבכלל לא חשבתי שיהיה לי איזה דיבור איתו ושום שפה משותפת אי פעם בחיים האלה.
אבל לא.
העולם הזה כל כך מפתיע לפעמים שאני מרגישה שעוד שניה אני נופלת מהרגליים.
מאחורי כל מיני מסכות ומגננות וחומות [משני הצדדים] וסטריאוטיפים גיליתי בנאדם עם אוקיינוס של רגישות, של אמפתיה, של הבנה מטורפת של דברים שאני אפילו לא אומרת עד הסוף, של חכמת חיים מטורפת, של נקודת מבט ככ מיוחדת ושונה על החיים, של רוך ועדינות וקבלה והכלה, של תגובות כל כך בוגרות, מרגישה שהוא מחבק אותי עם המילים שלו.
פשוט בחיים לא הרגשתי ככה.
כמו איזה הזיה.
ש2016 תהיה מלאה באנשים מיוחדים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
