ספרוייקט

מצב: כריכה רכה, עטוף.

מיקום במדף: מדף ראשון- שירה ופייבוריטים. 

ללא ספק אחד הספרים החודרים ביותר שקראתי, דווקא בשל המדידות בה הוא מוסר את תיאוריו. הספר נכתב ע"י בחורה אוטיסטית בשם דונה ויליאמס, ומגולל, בגוף ראשון, את סיפור ילדותה.

תיאור החוויות של המספרת והתגובות אליהן מאפשר להסתכל לתוך עולם שבו עומדת חומה גבוהה מאוד בין חוויית האושר והשייכות הפנימית, לבין ההשתייכות החיצונית- לחברה. התביעות והקריאות של העולם "שלהם" לעומת הקסם הזך והפשוט של מה שמכונה "העולם שלי". הפחד לבטא את עצמך ולחשוף את הבטן הרכה. אוסף החוקים והטקסים הקטנים בהם משתמשת דונה כדי לאשר ולהבטיח לעצמה את בטחונה, הדרכים העקלקלות שפותחו כדי לנסות ולשאול שאלות או לבקש, בלי ליפול לתוך תהום של רגישות רזוננטיבית. הפרדוקס שבהתרגשות מכך שבהבנה מלאה, התגובה הנכונה להבעת רגש מצידה היא "תליית מבט בחלל" והתעלמות, בלי הסגרת רמז לידיעה על חשיבות המסר. 

בפעם הראשונה שקראתי אותו, מהספריה, לפעמים מגיע לניתוח קר ורציף של אירועים שיכולתי לראות גם בעיני נפשי ולא רק בעיני רוחי, נותרתי פעורת פה ומהדהדת. כשראיתי אותו על מדף הספרים באחת מחנויות המשומשים בתחנה המרכזית בת"א, מיד הפכתי אותו למתנת יום הולדת, משמחת במיוחד. (עכשיו, גיליתי, קשה להשיג אותו.)

פעם נתתי את הספר הזה בשתיקה, למישהי, מתוך התקווה שביצירת קשר ומתוך אותו החשש שבהסגרת סוד חשוב מאוד על עצמי. היא החזירה אותו לא קרוא, ומעולם לא גיליתי לה כמה זה מוטט את אמוני בה.