אני כבר לא יודע. לא יודע מה אני רוצה. לא יודע מה אני מחפש. כשפתחתי את הבלוג הזה האמנתי ביצירת גן עדן עליי אדמות(מכאן השם Hevean Upon Earth),כלומר, לחיות במציאות יומיומית שבו יש דרך שאתה מאמין בה שמשתלבת עם הניסיון חיים שלך ומתחזקת בעקבותיו, ולהרגיש שאתה נהנה מכל דקה של החיים שלך, ללא דאגות ועם ביטחון עצמי. שלמות עצמית. גן עדן,מבחינתי. והייתה לי את ההרגשה הזאת,השלמות הזאת ואני כ"כ רוצה שהיא תחזור. אני לא חושב שאיבדתי את האמונה שלי בזה, אבל אין משהו שדוחף אותי, אין משהו שמניע אותי. אני מרגיש שאני סתם מעדכן את הבלוג, סתם מדבר עם אנשים, סתם מעביר את הזמן בסתמיות. ואני כ"כ מת לצאת מזה,אני כ"כ רוצה לחזור למה שהיה עד לא מזמן, שפשוט הצלחתי להנות מכל דקה בחיים שלי, הייתי נטול דאגות והייתי בטוח בעצמי. הייתי בטוח שאני יכול ליצור גן עדן עלי אדמות והדבר היחיד שהיה לי חסר להשלים את הפאזל היה זוגיות. אבל זה נעלם. פעם הייתי עונה ברצון ובהתלהבות שאני מתעניין בפסיכולוגיה ואני גם רוצה לכתוב ספר, היום אני אומר את זה רק מתוך הרגל. אני לא יודע מה צריך לקרות שזה יחזור. מה צריך לקרות שאני אחזור להיות מאושר באמת, כמו שהייתי בד"כ.

כל היום לא עשיתי כלום. קראתי הרבה, קצת מחשב, טלוויזיה,וזהו. ואני מרגיש שהתעייפתי מזה. אני מרגיש שאני סתם מדבר עם אנשים במחשב, סתם עושה דברים. ואל תגידו לי משו כמו:"לך תיפגש עם חבר או משו", כי זה רק ייתן אושר זמני, לא יותר מזה. השינוי והחזרה להרגשה הקודמת שלי צריך לבוא מתוכי. אנשים מסביב יכולים לעזור, אבל להיות תלוי רק בעזרה הזאתי לא יילך,לדעתי.

הייתי גם צריך להיפגש עם רונדלה היום,אבל זה לא יצא בסוף. חבל,כי ציפיתי לזה...

אבל אני פה,ואני מקווה לטוב. מחכה ליום שני בקוצר רוח,בטח כמה ממכם זוכרים למה.

Ararom