נמאס שלי שאמא שלי תוקפנית וביקורתית, וחייבת לצעוק עליי במקום לדבר כמו בנאדם נורמלי. כשהיא מבקשת ממני לעשות משהו בתוקפנות שלה ובביקורתיות שלה, כל חשק וצורך למלא אחר רוצה נעלם. מתחילה לספור לי טעויות, וחושבת שזה לא הולך בדרך אחרת חוץ מצעקות. היא אף פעם לא ניסתה.
ופתאום אבא שלי שוב מתייחס אליי כילד קטן, וזה מעצבן עוד יותר.
וזהו. אני פשוט אמות בודד. אף אחת לא רוצה אותי ולא תרצה אותי.
השיעור נהיגה הלך בסדר. הטקס בביצפר היה יפה. חוצמזה-הכל שיט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
