שוב איחרתי ביום ראשון. אבל לא עשו כלום, זה היה בגלל שהאוטובוס לבסיס היה מלא. היום הראשון היה מעין בסדר שכזה, עדיין מבאס במקצת. כל הנסיעה ברכבת הייתה מבאסת במקצת. האמפי ניגן, אך אני לא שרתי. הייתי עצוב.

זה היה שבוע שעבר מהר, אך עברו בו כ"כ הרבה דברים.

ביום שני לא היה משו מיוחד.

יום שלישי-מטווחים. היה  נחמד. הייתה לי שיחה עם מישו על הנושא הפופולרי והמדובר כל הזמן שנקרא אהבה. הוא מאוהב במישי מכיתה ד', ואף פעם לא אמר לה. עכשיו הם הידידים הכי טובים ויש לה חבר. סיפרתי לו גם את הסיפור שלי.

השיחה עזרה לי להוריד לחץ ממני, למען האמת.

שבוע תגמולים. התחילו עונשים. אם לא היית מדוגם היו שולחים אותך למסדר תקניות ובסופו של דבר גם נותנים כמה שעות ביציאה. לי היו 3, ואני לא רוצה לדבר על זה כרגע.

היה לי אחלה שבוע שנגמר בצורה נוראית. כרגע אין לי מצברוח יותר מדי טוב, אני לא מרגיש שמח, וכשאני לא מרגיש שמח, אני לא יכול לעשות את הדברים שאני אוהב ויודע לעשות באותה דרך ככה שאני אהנה מהם. אני מאוד רוצה לחזור לעצמי. אני צריך קצת זמן לבד. רוצה לחזור לעצמי.

למה זה קרה? הקורס. אני. הקורס זה אני. אני זה הקורס. כשאנשים מנסים להסתדר בח' או בתור להיכנס לחדר אוכל וצועקים אחד על השני זה פשוט מגעיל וזה מראה על חוסר הגיבוש בקורס. מה שחבל לי הוא שלא מצאתי את הכוח באותו רגע לשנות את זה. משהו עצר אותי.

בערב האחרון אחד דיבר כמה הוא שונא את המפקדות ושם זין על כל הקורס. דיברתי איתו על זה קצת, אבל הרגשתי שלא העברתי את הדברים כמו שאני רגיל ואוהב להעביר. אמרתי דברים טובים ומצויינים, אבל זה היה בדרך שונה.

כמה אנשים בוכים. 2-3. אנשים עדיין צועקים. אלו שקיבלו ח"ח, שלא קיבלו ליקוי אחד, צועקים אחד על השני. בינינו, לא מגיע להם, פשוט יחסית לרוב האנשים-הם צועקים יותר. המפקדים רואים זאת אחרת,כנראה.

המפקדת לא מכירה אותי. היא חושבת שאני ביישן. ערב יום חמישי ויום שישי פשוט היו זוועה מהלכת. התחלתי לדכא את עצמי. בבוקר למחרת כ"כ נהניתי והתעניינתי בשיעור על הגדרות התפקיד של מד"ן מרחב, ורציתי כבר להתחיל בתפקיד, כי ידעתי שאני אהנה בו ואהיה מעולה בו. עכשיו אני מצוברח, מרגיש יותר סגור, יותר מדוכא, פחות פתוח, פחות מרגיש את הדברים שאני אוהב לעשות. פחות מרגיש את הרצון והכוח. פחות מרגיש.

מאז טקס סיום הטירונות ביום חמישי, שהיה מעולה,ובא אחרי יום השדאות המעולה, הקורס קצת איבד את השפיות עוד יותר. מתנהגים כאילו הקורס זה קייטנה, לא משהו רציני. היה לי קשה למצוא את הכוח. קשה לי למצוא את הכוח כרגע. רוצה לחזור לעצמי, למי שהייתי. רגוע,שליו,עוזר. אני.

השמש נראית מבעד לעננים, ואני נושא תפילה בבכי. חוסר הנחמדות של אנשים עדיין בולט. אני רוצה לחזור לעצמי, לתת מעצמי הרבה לאחרים, שיהיה לי את הכוח לעשות זאת. 

רוצה לחזור ביום ראשון שאני עצמי,אני. לחזור לעצמי, עם הכוח והעוצמה שבי.  נמאס לי לאבד את זה. אתמול איבדתי את זה בצורה שטותית. בקושי הייתה סיבה. הייתי יכול להשאיר את זה.

עכשיו רק נותר לי לקוות שזה יחזור.

אני אחזיר את זה.