"זה מה שאני מנסה לומר לעצמי, ארי. אני אומר, וכי מה יכולנו לעשות? לחיות בגיטו? במחנה הריכוז? בכבשני ההשמדה? אני אומר, כי הכל ראוי בשביל זה. ועם זאת, חירות זו שזכינו לה...המחיר ששילמנו למענה הוא כה יקר. אנו מוקירים אותה כל כך, עד שיצרנו גזע של טרזנים יהודים להגן עליה. לא יכולנו לתת לך מאומה זולת חיים של שפיכות דמים ומורשת חיים המחייבת אותך לחיות, כשגבך אל הים".
"אין שום מחיר יקר בשביל מדינת ישראל",נענה ארי.
"יש-כשאני רואה עצבות בעיני בני".

זהו ציטוט מהספר אקסודוס-יציאת אירופה. ספר מדהים,כדאי לקרוא.

וזה משהו שמעסיק אותי בימים האחרונים. אתמול מוזס ואנוכי דיברנו על השורות האחרונות של הפוסט הקודם("להחזיק את הראש מעל המים") והוא הזכיר לי שלפי הטאו של פו צריך לצוף. והוא צודק, אולי זה משהו שאני לא עושה נכון?

וזה התקשר לי ל"גזע של טרזנים". צבא של מכונות. חוסר רגש,נטרליות יתר. אולי זה? אין אצלי שום חוסר רגש, אבל אולי הורגלתי יותר מדי להישאר חזק כל הזמן. שכחתי אם אני אוהב אותה או לא..שכחתי אם אני אוהב. ?

לאמא שלי ולי יש ויכוח. היא חושבת שאני מפונק ולא רוצה להסתדר בעצמי, שזה לא נכון,כפי שמי שמכיר אותי טוב יכול לדעת, והיא כרגיל עושה את זה בתוקפנות ונשארת אטומה. מדברת על דברים שהן לכאורה עובדה אבל לא בהכרח. אטימות מסויימת. אנחנו גדלנו על חינוך שונה-היא על עבודה ועצמאות-ערכים עליונים("גזע של טרזנים"), ואני יותר על הרגש מתבסס. ועל זה מתבסס הויכוח שלנו. היא לפעמים חושבת שאני רק רוצה להיות צודק ושהיא תטעה,מה שהיא מכירה טוב מאוד מאח שלי. אבל אני לא כמו אח שלי.

וזה מחליש אותי, לפעמים מחזק, אבל יותר מחליש לדעתי שהיא נשארת ככה. מותר לה להישאר בדעתה-אבל לא להיות אטומה כ"כ.

בימים האחרונים, וגם כשאמא ואני התווכחנו, נזכרתי יותר ויותר במשהו שהפסיכולוג שלי אמר. "אתה צריך להיות יותר כמו סבא שלך". כשהתקלחתי היום, חשבתי, אולי אני אתחיל לחקור מי היה סבא שלי. מי הוא היה באמת. כדאי.

תהנו ממה שיש לכם כל עוד יש לכם אותו, גם אם מדובר בחוסר עצמאות. אך תתכוננו לחיים עצמאיים.

מקווה לטוב..מקווה לאהוב..

Ararom