"הלו?"

"היי שי,מה נשמע?"

"הכל טוב ארארום. מה איתך?"

"סבבה. מה עשית היום?"

"ניקיתי וקירצפתי, והמון מזה".

"בכיף!"

"אממ,כן,פחות או יותר,איכשהו".

"תקשיב משהו שקרה לי אתמול בלילה".

סיפרתי לו הכל. על הברקים, על הצעדים, על החריקות, על התזוזות. בסופו של דבר גם על שילוב האורות שראיתי לפני. אחרי כמה שאלות לוידוא פרטים הוא אמר:

"תקשיב מה נעשה. אני אבקש מאמא שלי את הקריסטל, ואם אני אביא אותו, נכנס לחדר שלך ונראה מה קורה".

"אוקיי,סבבה", אמרתי בקול קצת מפוחד.

שי מתעניין במיסטיקה, הוא אוהב את זה. יש לו איזו כוח, איזו תחושה פנימית לגבי הדברים האלו. גם לאחותו ולאמא שלו. אמא שלו הלכה לקורס בנושא מיסטיקה, ושם קיבלה את הקריסטל.

כשהגענו הביתה נכנסו לחדר שלי והוא ביקש ממני לשחזר איך הכל בדיוק קרה. אמרתי לו על הספר שקראתי לפני שהלכתי לישון, והוא קרא את מה שאני קראתי. הקטע הקצר שקראתי היה על נביאות שהיו מנבאות לאנשים ועל נבואות שקר שאנשים היו ממציאים בנוגע למשפחותיהם.

הוא אמר שהוא מרגיש שיש נוכחות בחדר שלי.

"טוב. עכשיו מה שתעשה זה תלך לישון בדיוק כמו שהלכת לישון אתמול. תתכסה בשמיכה והכל".

"עם הנעליים?"

"כן".

לאחר רגע היסוס, עשיתי זאת.

"עכשיו תכבה את האור".

איזה פחד עבר בי. כיביתי.

כמה דקות של שקט מפחיד עברו. התכסיתי עם השמיכה מעל ראשי מרוב פחד, לא הסתכלתי מה שי עושה.

"אני מצמצתי וראיתי הבזק", אמר שי.

"הבזק?"

"כן. לא ראית?"

"לא".

עוד כמה דקות עברו. אני כבר הסרתי את השמיכה מעל ראשי וראיתי רק את רגליו של שי. לפתע ראיתי הבזק איפה שהארונית נפגשת עם הקיר".

"ראיתי הבזק שם", והצבעתי.

"איפה?"

"שם, איפה שהארונית והקיר נפגשים"

"גם אני ראיתי שם מקודם".

עוד כמה דקות עברו.

"אני יכול להדליק את האור?"

"כן".

שי עמד ליד הארונית. ידו הימנית, לפי דעתי, הייתה מונחת עליה. הוא עצם עיניים ופרצופו היה מופנה לכיוון הארונית.

עוד כמה דקות של שקט.

אני כבר הסרתי את השמיכה מעליי והסתכלתי על שי בסקרנות רבה, עם פה פעור. משהו מיוחד מאוד קורה, זאת הייתה מחשבתי.

"Ararom,אין לך מה לפחד", אמר שי.

לא אמרתי כלום.

"תמשיך להיות שליו".

"הרוח אומרת לי שבקרוב יבוא שינוי גדול בחיים שלך. אל תפחד מהשינוי.תמשיך לשלוט בשלווה".

"לשלוט בשלווה?"

"לשלוט בשלווה".

מזל אריה או לא?

"שלחתי שי לחייך", שי אמר, בחצי חיוך. כך גם הוא אמר אח"כ, שזה גרם לו לחייך.

שי לא בילף. הוא רציני בעניינים האלו, בכל העניינים.

שי דיבר בשביל הרוח.

"שלום", אמרה הרוח.

שליטה, שלווה, שינוי, שי, שלום.

"זהו, נגמר". אמר שי.

הוא אמר שהוא הרגיש כאילו הוא לא ליד הארונית, אלא מעליה.

דיברנו על הספר. שי אמר שלפי מה שהוא חקר, באחד הגלגולים הקודמים שלו הוא היה ביוון העתיקה. לספר קוראים "אני קלאודיוס", ספר על ימי שלטון מושחתים באימפריית רומא.

שי הצביע לעבר המדף העליון של הארונית, ושאל:"מה זה הספר על וויצמן?"

"לא יודע, אף פעם לא קראתי אותו. קוראים לו "לך שמיים לך ארץ"."

הורדתי אותו מהמדף. שי התחיל לדפדף בו.

כמה דקות אחרי שסיימנו את הקטע, שי אמר שזאת הייתה הרוח של סבתא שלי. הוא אמר שרוחות לא פוגעות, אלא מנסות להעביר מסר. באופן טבעי זה מפחיד.

אמרתי לו:"סבא שלי השתתף במלחמת העולם השנייה בצבא הבריטי". הספר על חיים וויצמן דיבר על קורותיו במלחמת העולם השנייה.

"את סבתא שלי ראיתי ערב לפני שהיא נפטרה. היינו בבית חולים בחיפה בשביל איזה טיפול בשמיעה שלי והלכנו לבקר אותה. למחרת היא נפטרה".

שי הוציא את הקריסטל.

"קודם כל נבדוק שהוא עובד. האם אני בן?"

הקריסטל נע בצורה מעגלית ימינה. פירוש התנועה הזאת-כן.

"האם אני בת?"

הקריסטל נע מצד לד. פירוש התנועה-לא.

"האם מה שארארום ראה זה אמיתי?"

כן.

"תודה. האם הוא יראה עוד התגלויות כאלו?

כן.

"תודה. האם זה יהיה בזמן הקרוב?"

לא.

זה היה עדיף מכל פרק של מכושפות(=

מכאן הסקרנות הפכה לאמונה, משהו הרבה יותר רציני ואמיתי מסקרנות לגבי התופעה הזאת.

היו עוד כמה שאלות,לא פחות רלוונטיות, אך אינני זוכר אותן בבירור.

הייתה שאלה אחת, שאת תשובתה שי לא יכול היה להגיד לה. הסכמתי לזה, זה נראה לי הגיוני מאוד. זה היה מדהים.

אח"כ שי נתן לי את הקריסטל. כששאלתי אותו אם אני בן או אם אני בת, הוא לא נתן לי תשובה חדש משמעית. שי אמר שזה כנראה בגלל שאני עדיין לא מוכן. הגיוני למדי. עדיין פחדתי מאוד.

סבתא שלי, אמא של אמא שלי. מאוד מתקשר לי. אני בטוח שלמה שיהיה לה להגיד, יש קשר לאמא שלי.

כ"כ המון דברים יש להגיד על זה.

אח"כ שי ואני ראינו את הסרט "השדים של אמילי רוז". סרט מדהים על בחורה ששדים נכנסים לגופה ומשתלטים עליה. המסר של הסרט מדהים, אותו ידעתי כבר, אך אין דבר יותר מצמרר מהתמונות בסרט, מהסצינות שם. מפחיד מאוד.

אתמול בלילה לא יכולתי לישון, כ"כ פחדתי עד שהזעתי במיטה. אבל עברתי את הלילה.

היום, כשהייתי בחצור, ראיתי מודעה מחלון האוטובוס. כשירדתי בתחנה, ראיתי עוד לוח מודעות הם מודעות דומות. התקרבתי וקראתי

"סוד החיים שאחרי. הרצאה על מיסטיקה עם ד"ר (משהו,לא זוכר את השם) נווה. נווה. נווה היא אחת הדמויות מצופן דה וינצ'י. סופי נווה. מדהים.

הספר אני קלאודיוס, חיים וויצמן, ההרצאה הזאת, העובדה שפתחתי את המחברת בלילה שישי בדיוק איפה שהיה מכתב האהבה של חניך שלי לחברה לשעבר שלו, אחרי שראיתי את שילוב האורות מהסצינה של אראגורן וארוון.

כשהורדתי את שי בבית הרגשתי מפוחד כ"כ. הרגשתי בסכנה ממשית. שמחתי שראיתי שוטרים, הייתי צריך את ההרגשה שמישהו שומר עליי.

"i'm watching you over,will"

נזכרתי במשפט הזה. "אני שומרת עלייך, וויל", אמרה אליזבת סוואן לוויל טרנר, שודדי הקראיביים. אהובתו שומרת על בעלה לעתיד. עוד סימן?

וכשחזרתי משי התחבר לי עוד משהו. אראגורן. רוחות. אראגורן. רוחות. אראגורן! רוחות! איך לא הבנתי את זה קודם?

רוחות הרפאים הפרו את השבועה שנשבעו למלך גונדור, מלך הארץ התיכונה, בשר הטבעות,כשהן נשבעו להילחם לצידו. עכשיו עליהם למלא אותה. הגיע הזמן?

כל 19 שנות חיי שחלפו ניסיתי להבין את החיים, והצלחתי. את הטבעי ועל הטבעי, את האנושי והלא אנושי, את הנכון והלא נכון. אבל הכל יחסי. העל טבעי עולה רמה. עכשיו אני לא עוסק בלהבין את החיים עכשיו, אלא את החיים שאחרי. סוד החיים שאחרי. סוד.

סבתא שלי רוצה שאני אבין משהו. סבה של סופי נווה רצה שהיא תבין משהו, ונעזרה במומחה לסמלים, ואני נעזר בשי שהיא שלחה לי. הו,מדהים

(=

אני חושב שהתחלתי להבין יותר. אני חושב שאני פחות מפחד. (=

כמה שאלונים נחמדים:

השאלון מאת ברנר פיבו, המופיע בתכנית "סטודיו למשחק", שם מאחרים שחקנים ידועים:

1. מה המילה האהובה עליך? אנדרלמוסיה 

 2. מה המילה השנואה עליך? זונה. ובעיקר קללות

 3. מה מלהיב אותך? רגישות

 4. מה דוחה אותך? ציניות וזלזול 

 5. איזה צליל את/ה אוהב/ת ? המון. צלילי צחוק ובכי, צלילי מוזיקה. צלילי החיים

 6. איזה צליל את/ה שונא/ת? אין משהו ספציפי לדעתי.

 7. מה הקללה האהובה עליך? יימח שמך! שייסה! אפונמריין! קללות באידיש(=

 8. באיזה מקצוע אחר היית עוסק/ת לו היתה לך האפשרות? אין לי מקצוע אך בראש ובראשונה הייתי רוצה להיות פסיכולוג, אח"כ הייתי רוצה להיות שחקן, זמר, ואיש חינוך, פילוסוף. הרשימה עוד תתארך, אני בטוח(=

 9. באיזה מקצוע לא היית עוסק? סוחר זונות.

 10.בהנחה שיש גן-עדן, מה היית רוצה שאלוהים יגיד לך כשתגיע/י לשם? כל הכבוד, עשית עבודה מצויינת!

השאלון הזה נלקח מכאן

-האם אתה: 1.יפה?כן

2.רשע?מסוגל להיות

 3.צדיק?כן

 4.ישר?כן

 5.ביישן?קצת

 6.פגיע?כן

 7.חד לשון?לפעמים

 8.נמרץ?לפעמים

 9.בעל חוש הומור?כן

 10.שאפתן?כן

 11.ביקורתי?יש שיראו זאת כך

 12.ישנוני?לפעמים

 13.מלא בשמחת חיים? כן

 14.דיכאוני?לפעמים

 15.סלחן?כן

 -שאלות כלליות:

 1.האם שמת לב לתופעה שתמיד כשכלבים נפגשים אחד עם השני הם מתחילים כזה לריב? כן

 2.למה זה קורה לדעתך? טריטוריה.

 3.בין 1 ל 10,כמה היית נותן לעצמך ביופי?10

 4.האם סבלת פעם מאלימות כלשהי?כן

 5.מי לדעתך יהיה ראש הממשלה הבא?שרון,רוב הסיכויים

 6.האם,לדעתך,הפיגועים ייפסקו סופית מתי שהוא?זה יכול לקרות.

 7.אילו סוגים של שירים/מוזיקה עושים לך את זה? בעיקר פופ. אח"כ מצטרפים רוק,דאנס,היפ הופ,מוזיקה אפריקאית. בעיקרון-הכל.

 8.למה? כי אני אוהב את זה.

 9.מי הוא האדם שהכי השפיע עליך בחייך? הרבה. מוזס, מוחמד עלי, פיטר פרקר, סמויז גמג'י, פרודו באגינס, גנדאלף, דמבלדור, הארי פוטר, אבא שלי, סבא שלי ישפיע, סבתא שלי תשפיע, ג'ק ספארו, וויל טרנר, אליזבת סוואן, שושה, אמא שלי, מאיוש, עטר, ליאת, ליאת, חירורגיל, והרשימה נמשכת. כל אחד טרם את חלקו.

 10.מה היא התקופה שהכי השפיעה עליך בחייך? כל תקופה משפיעה באופן דומה. כיתה י"ב הייתה תקופה משמעותית, כך גם הצבא, עכשיו.

זהו. שבוע טוב!

Ararom.

נ.ב.-אתמול בתחנת האוטובוס ירד מישהו מאחד האוטובוסים והקיא בצד, ראו גם שאריות קיא על האוטובוס. שאלתי אותו אם הוא רוצה לשתות או ללכת לשירותים, ושאלתי את הנהג אם הוא מוכן לחכות לו כמה דקות שיילך להירגע בשירותים. הנהג, באטימות לשמה, אמר:"אני נוסע". הבנאדם עלה בחזרה לאוטובוס. חבל. היה עדיף שיחכה לאוטובוס הבא, לא משנה כמה הוא מיהר. הנהג לא בסדר.