נכון שיש דברים כאלה שאתם רואים לפעמים שמאוד מוזר למצוא פתאום כי הם לא במקום הטבעי שלהם ואפילו לא במקום השני הטבעי שלהם ויותר מזה, הם במקום שבו אין לכם שמץ של מושג איך הם יכלו להגיע לשם?

פדים משומשים שזרוקים באמצע הרחוב למשל. סיכת שדכן בתוך האסלה (נשבעת לכם שמצאתי אחת כזאת)

"כבודו, הייתי רוצה להציע הצעה ונראה לי שחברי לא יתנגד לה. בטרם יחל הדיון בטענות הצדדים, לגופו של עניין, מוטב שכבודו יכריע בשאלה המקדמית למי יש יותר גדול"

יש צמתים שבאופן קבוע עומדים בהם אותם הקבצנים כל הזמן. ליד הבית יש לי צומת כזה ובכל פעם שאני או מי מבני משפחתי עוברים שם אנחנו משתדלים תמיד לתת לקבצן (שכבר מכיר אותנו) סכום מסוים. לעיתים אנחנו נותנים יותר ולעיתים פחות, בשלב מסוים זה כבר נהיה נורא לא נעים כי אתה מרגיש שאתה לא יכול פתאום לא לתת לו כלום. אמא שלי אומרת שזה כבר נהיה כביש אגרה.

היה שבוע קשה. ארבעה טון של דמעות ישבו לי בתוך הלב ולחצו לי את הריאות עד שהרגשתי שאני לא מסוגלת יותר לנשום.

לקום בבוקר ולהרגיש את עוצמת השניה הבודדת הזאת שמפרידה בין שינה לערות, שבמהלכה המוח חוזר להכרה ובשניה הזאת, להרגיש שאין בשביל מה לחיות. להגיע לעבודה ולחייך בכוח, לתרץ את חוסר החשק בעייפות ובעונות מעבר שעושות לא טוב למערכת החיסונית.

נדמה לי שהקושי הגדול כבר מאחוריי אבל אני עדיין בתחושה שאפילו שלא רע.... לא הולך להיות טוב. הלוואי ואתבדה.