כשצריך לכתוב אז כותבים.

עברו כמה שנים, ולמדנו כמה לקחים. ובטח הכל עדיין תקף מהפעם האחרונה ב..2014 שיט

מעניין אם קהל העוקבים שלי עדיין מקבל ובכלל שם לב לעידכונים

אבל רק מעניין, ולא מעבר.

עניין הביטחון העצמי העסיק אותי הרבה לאחרונה.

אגב יש חנות וכו'

www.tevatea.com.au

המתכונים לא בקוד פתוח, ואנחנו החלטנו יחדיו שלבינתיים (למורת רוחי סבבה? סעמק!) נשאיר או ננסה להפוך את העסק לתזרים מזומנים שנפסיק להשען על שירותי הרווחה, הפאקינג מטורפים, באוסטרליה.

לא התכוונתי לעשות השתקפות (reflection?) על מה שעבר מאז שכתבתי פעם אחרונה.

כל כך הרבה.

באוגוסט 2014 טבע היה בן שנה וקצת. אמא באה לבקר מעט לפני זה.

אנחנו עכשיו בתחילת 2017. איך הזמן טס כשנהנים.

אוסטרליה זה כבר לא ביקור או התחלה. זה החיים ממש.

יש לי עוד ילדה, כלומר, זה לא רק טבע, זאת גם אקשה או אקאשה... מה עדיף? עוד לא רשמנו במשרד הפנים..
Akasha Lumeah

Lumeah means resting place, apparently in the indiginous language around here

it's also where she was born kind of, just on the corner of Lumeah Av.
מעניין אם יום אחד אני אכתוב באנגלית

המחשבות כבר באנגלית חצי חצי הייתי אומר, אבל אני ממש ממש מנסה.

בא לי ישראל לכמה שנים

אני אפילו לא יודע למה, כי אף פעם לא ממש גרתי שם כמבוגר, עאלק.

כלומר קומונה בת"א לא נחשב ממש.

וגם לא שנה אחרי צבא של מלא טיפות.

היא נולדה לפני שנה ברביעי לשני אלפיים ושש עשרה.

דיי חרא להגר.

לא יודע אם רשמתי אתזה כבר. 

אני צריך לחזור על כמה דברים אולי, מה זה משנה. 

חרא להגר.

כלומר חרא שאין את החברים וזה וכו'

אבל חרא ממש להכיר את עצמך מחדש לפעמים

או "לרכוש חברים" ובכלל כל המשחק החברתי בגלל הילדים ועבודה
אז עברתי רחוק יחסית איפה שכל ההיפים.

אבל פה הם יותר מדי לפעמים

כלומר קשה, אני צריך להפסיק לעשן, ממש , זה כאילו קטע כזה?

קשה להסביר את עצמי.

בישראל זה כמו שהכרתי את עצמי מספיק טוב להתמודד עם הסביבה, באלגנטיות.

וזה מהזה זרם תמיד.

אבל פה הזרימה שונה, החוקים שונים, ההתנהגות והיחס של אנשים שונה.

זה במיוחד בציניות מתבטא. קשה להיות פה ציני, קשה לאנשים.

החיים היו כל כך רכים וצבעוניים להרבה שממש קשה להם  עם עוני או מלחמה או כל מיני חרא גלובלי.
לא שקשה להם לשמוע, שקשה להם לצחוק. זה הכל רציני. העימות ממש רציני.

בדיחות שחורות פשוט לא תופסות.

ואני, מסורס.

אז ניסיתי לדבר על עניינים שמיימיים ואנרגיות וכמה שטוב ויפה ואיך לחזק וכוכבים וטארוט ומה שלא תרצו

משבילי כימיקלים ועד אנשי לטאה באנטרטיקה. נאסא? הם בכלל לא הגיעו לחלל. ראיתם פעם לוויין בחלל תמונה אמיתית? ממש?
אין מצב! זה הכל פוטושופ.

קיצור הבנתם.

וזה אחלה! אני מת על זה! למה לא? אם מאמינים מגיעים למקומות נפלאים! 
אבל גם מדע זה אחלה, ולפעמים זה לא מנומס בהרבה מקומות (כי חברות ענק וקפיטליזם [במבטא רוסי]  ונפט ופוטין וגוגל ופייסבוק).

וזה דיי מעצבן, וממש צבוע, ההיפים האלה. עם האייפונים שלהם והפייסבוק ומלכלכים על כל האנשים שעובדים מ9 עד 5.

כמו הסינים במפעל שבנה לכם את הפלאפון יא מעפנים! לכו תגורו ביער כמו שצריך! חאפרים! חאפריםםםם!!!!!

אז כן, לא יפה ללכלך על אנשים.

אז חשבתי על זה הרבה.

זה כאילו חבר'ה ישראלים, לרוב, עברו טראומה מאוד דומה, בעיקר מי שגדל והתבגר בסוף שנות ה90' תחילת 2000. כי הם גם אכלו אותה עם הטכנולוגיה.

זה גם אייפונים וגם גל הפיגועים הגדול, וההומור שפיתחנו בגיל הזה, של פצצות, ביחד עם כל העידן של האינטרנט.

זה יצר קבוצה דיי אפלה של אנשים שאני ממש ממש מתחבר אליהם. 

ולפעמים מוצאים אנשים עם פאקים בעבר שמתחברים באותו אופן.

החיים מעניינים. אבל זה ממש מתיש.

למזלי רוב הזמן אני עסוק בילדים ופרנסה, אז אין לי ממש מרחב במוח לחשוב על זה יותר מדי.

ולכן העידכון הבא אולי יהיה עוד 25 שנים. ואולי מחר.

יש לי אוטובוס גדול וצהוב, כמו אוטובוס הקסמים

אולי אעדכן עם תמונות. אולי