זרקתי מטבע בכיכר החלומות,נכון זאת לא מזרקה אבל עצמתי עיניים והרגשתי ניתזי מים מחיים את הפנים החיוורות שלי.
אני צועדת על אספלט רטוב וקר ושומעת את עקבי העץ שלי מתופפים על הריצפה ומתמקדת ברעש.
מתמכרת לקור,לרוח המקפיאה שחודרת ישר לעצמות וגורמת לך מתוך אינסטינקט לברוח.
אבל אני נישארת,זרקתי מטבע ומשאלה תתגשם
אני כבר לא מתלהבת מהקשת בענן,ממלא אותי חום לכמה שניות ואני זונחת את האגדה למען החיים האמיתיים שלי שעוברים מולי עכשיו,
הגשם מתגבר ואני מרגישה כמו מתחת למפל מים שמנסה להטביע אותי,אני מתענגת,רטובה קפואה ורועדת אבל היין חימם את קרביי,
אני שומעת את עקבי העץ שלי מתופפים על הריצפה בקצב לא אחיד של רגליים רועדות והליכת שיכורים
הספסל שאני נחה עליו יפה,מעץ מגולף ויש לו ריח של זכרונות,פסטורלי מפה,אני רואה את המזח,ממבט עיניים מזוגג אני אפילו מצליחה לנשום את מלח הים
זהו,הלילה הוא הלילה,האופציות פתוחות והבוקר יפציע בזמן שאני אשקע לתוך טרגדייה חדגונית של אבדון יפייפה ואהבה.
החמה הפציעה,אני עדיין על הספל,הנעליים שלי לצידי,בקבוק היין על המדרכה המרוצפת,
אני לא חיוורת,אני כחולה,שפתיים כחולות ומבט שחור,נתנו לי שבועיים,הרגשתי שזה יהיה פחות,
עכשיו אני שלווה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
^keti^