ושוב,לא משנה כמה אני עוברת זאת עמדת המוצא שלי
חולצה שיותר מידי גדולה עלי מול מסך בוהק מידי עם סיגריה חונקת מידי
והחורף נושק לי לנחמה
ואני מרגישה כל כך לבד,וכל כך ריקה אבל התרגלתי לעובדה המייסרת הזאת
אז אני מאכילה את עצמי במלא מייק אפ ושמלות ומנסה לנפח את מפלצת האגו שמעולם לא יצרתי לעצמי
ואני מנסה לקרוא ומנסה להיות הכי שפיצית בתפקיד שלי והחברה הכי טובה בחבר'ה והבת המצוינת שאפעם לא הייתי
ועוד אלף ואחד דברים בשביל לעלות על נתיב חדש
ופשוט עדיין כלום.
הלוואי ויכלתי למחוק הכול,להתחיל מחדש ,בנתיב חדש,
אומרים שהעבר עוזר לנו להשתפר ולגדול ומהכאב הזה אנחנו צומחים
אני מרגישה שהוא סתם מכביד עלי,ואומנם למדתי וגדלתי מהטעויות שלי
אבל הם שם,בשק מסע הענק שאני סוחבת איתי קרוב ל20 שנה וזה לא נוטש אותי.
הלוואי והייתי קצת יותר מסתם מצב מהורהר כל החיים שלי
ללחוץ על פליי ובאמת להיות שם...
והלוואי וסתם היה לי מישהו לדבר איתו ושיבין.
והנה אני מחייכת ואפילו פרחונית,מתחת למייק אפ והשמלה והטקילה אני עדיין אותה מתבגרת עם שיער ורוד לק שחור וחולצה קרועה שחושבים שהיא עוף מוזר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
^keti^