לפני ימים מספר, פנה אלי סמור וחלק עימי שאיפה כמוסה בנוגע לתוכניותיו לכבוד סיום חוק לימודינו התיכוניים. מבין כל התכנונים, הנושא עליו הכי נתקענו היה הטיול המתוכנן של סמור לאוסטרליה, לעשות ביקור קרובים ואיך לא- טיול בחיק הטבע. אך דבר אחד סמור לא לקח בחשבון, התקופה בה הוא בחר- הקיץ. סמור יקירנו מסתכן בטיול בחיק הטבע בעת עונת הייחום של הקואלות, ועל כן פניתי אליו והזהרתי אותו מפני "חוויה" כלשהי. חוויה הקשורה בכך שהוא ילמד להכיר את האנטומיה של דובי הקואלה, ולא בדרך התיאורטית.
אך סמור, בחור אמיץ שכמוהו, לא נרתע מהאיום אשר הצבתי בפניו והחליט בכל זאת לנסות להוציא את רעיון הטיול לפועל. בדרך כלל הייתי מאחל לסמור נסיעה טובה, ומצייד אותו בחומרים קוטלי זרע קואלות (על מנת למנוע ייצור של יצור כלאיים חציו אדם חציו קואלה).ובנוסף לקוטלי הזרע, מצלמה דיגיטאלית. על מנת שיצלם את כל התהליך על מנת לשתף אתכם, קוראי הנאמנים, ולהנציח את האירוע הנדיר על דפי הבלוג. אך כפי שאתם יודעים השתניתי מעט בזמן האחרון, רגשות אמפתיה חזקים כלפי מכריי החלו לאפוף אותי, ואין ביכולתי לאפשר לסמור לצבור חוויות בקרב דובי הקואלה, לפחות ללא הכנה מראש. ולכן, החלטתי להעלות על דפי הבלוג מדריך. מדריך אשר יסייע למטיילים וחובבי טבע אחרים, להימנע מחוויות אדומות לא נעימות בעליל.
חלקיכם בוודאי מנסה להבין מהיכן יש לי את הידע הדרוש לכתיבת מדריך נגד ניצול מיני של עוברי אורח תמימים על ידי קואלות פראיות. בשביל להסביר תעלומה זאת, אני נאלץ להחזיר אתכם לפסקה הראשונה. מהיכן לדעתכם אני יודע מהי תקופת הייחום של הקואלות? אכן, ניסיון קשה וזיכרונות מרים אני נושא עימי. זיכרונות אותם הדחקתי במיומנות רבה עד היום, אך לא עוד. לא כשתמימותו האנאלית של חבר יקר נמצאת בסיכון. אני אתרום מניסיוני המר ואחשוף בפניכם את סיפורי המצמרר וגדוש הטראומות.
"נו יאללה קרנף תתעורר יא עצלן יוצאים היום לגן חיות אנחנו צריכים להיות שם מוקדם, תתארגן."
הכל התחיל מבוקר אביבי לפני מספר שנים. הוריי העירו אותי על מנת שאני אתלבש, הולכים לגן חיות. שם נראה את הפילים, האריות, הקרנפים והקואלות. הגענו לגן חיות, עברנו בגן ואז הגענו לכלוב הקואלות. זו הייתה שעת הצהריים בערך. וזה מוביל אותי לטיפ הראשון. קואלות הכי פעילות בשעות אחר הצהריים. כשהן הכי פעילות, הן גם הכי מיוחמות ותוקפניות. ועל כן, כשיוצאים לטייל בטבע, רצוי לעשות זאת בשעות הבוקר המוקדמות, עם הזריחה.
"אמא! אבא! תראו! הקואלות מסתכלות עלי!! איזה חמודות הן!!"
קואלות ככלל הן חיות די שלוות ונינוחות, אך כאשר מפריעים את מנוחתן (בזריקת במבה של אסם, זאת שהייתה פעם עם המבצע של הפוגים) (זו כמובן סתם דוגמא אקראית) הן עלולות להיות מסוכנות מאוד. מהרגע שהן הבחינו בך (גורם זר מבחינתן) הן ינסו לחקור את הגורם, לעיתים אף מבחינה אנטומית. ולכן, כאשר "יתמזל" מזלכם להיות בסביבת קואלות, השתדלו לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר.
"אמא! אבא! תראו! הקואלות רצות לכיוון שלנו! הן טיפסו על הגדר! אמא? אבא?? מישהו???"
במידה ונכשלתם בקיום העיקרון החשוב המוזכר בפסקה הקודמת, אתם בבעיה. סביר להניח שלהקת קואלות שלמה כבר מכינה את הסיגריות שאחרי. אם יש ברשותכם כל נשק מסוג כלשהו, זה הזמן להשתמש בו. אך אם אתם אוהבי חיות מזדיינים, אתם הולכים להפוך לכאלה בצורה שלא הייתם רוצים. ולכן אני ממליץ להסתובב ולהתחיל להניע את רגליכם במהירות. במידה וכושרכם הגופני לוקה בחסר, אני מקווה שלפחות אתם נושאים עימכם קוטלי זרע קואלות.
עד הפעם הבאה שלכם,
הקרנף שהלך למצוץ אצבע ולהתקפל בתנוחת עובר
נ.ב
הקטע אינו, ואני חוזר אינו מבוסס על סיפור אמיתי ואין לייחס לו משמעות אחרת מאשר הומוריסטית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
