קצת קשה לי להתחבר בחזרה לאיך שהרגשתי בשבועות האחרונים, כשאני מכורבלת על הספה עם ספל תה והמחשב הנייד. מהזווית הזאת, ועם שלושה סוגים שונים של כדורים, החיים שלי נראים מצויין.
אני לא יודעת מה בדיוק אני מחפשת עכשיו, אבל התחושה התמידית היא שאני לא מוצאת את זה בשום-מקום.
אני אפילו לא יודעת מה הייתי רוצה, אם היה אפשר, ובטח לא מצפה או מקווה- -
ואיכשהו, אני לא מפסיקה להתאכזב.
אני לא רגילה להיות פנויה כלכך רבה זמן; ונדמה שכבר שכחתי איך להתחיל. ואיך להמשיך, ואיך כל זה עובד בכלל.
באחת מהפסקות הסיגריה ההמוניות, דיברנו על מערכות יחסים, ומישהו שאל למה אנשים בכלל עושים את זה לעצמם ולמה זה כלכך חסר לנו. אמרתי שאני בעיקר אוהבת שאוהבים אותי, וכולם צחקו. אבל זה באמת העיניין מבחינתי- כבר יותרמדיי זמן שאף אחת לא אוהבת אותי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
