עכשיו כבר 25, בעצם.
השעון המעורר שלי התחיל לצלצל בדיוק בכניסה לבית (איכשהו, תמיד אני מופתעת מחדש כשהבוקר מגיע לפני שהלכתי לישון).
כיביתי אותו ונכנסתי פנימה. לבשתי פיג'מה, הכנתי כוס תה והחלטתי לדחות את השינה לצהריים.
אנשים מעניינים נכנסים לחיים שלי בבת-אחת. פתאום התחושה שיש אינספור אפשרויות (ופתאום אני לא בטוחה מה לעשות איתן).
אולי אין מספיק שעות ביממה או ימים בשבוע ואולי כבר שכחתי איך ומתי ובאיזה מינון.