העלות של לגור במדינה הזו היא חוסר אונים.
האויבים מסביבנו, האויבים בתוכינו, והאויבים הם אנחנו. בין אם מדובר על הערבים "שרוצים להרוג את כולנו", על הערבים "שמנסים לקחת לנו את הנשים", הפליטים החוקיים והלא חוקיים, החיילים בעלי "יד קלה על ההדק" או המשתמטים הפציפיסטים "האנוכיים" שחושבים אך ורק על עצמם.
חוסר האונים נובע מחברות הביטוח שמזיינות אותנו, התספורות לאוליגרכים שמרוששות אותנו בעוד אנחנו משלמים 52 ש"ח חודשית על חוב של 50 אגורות לבנק.
חוסר האונים נובע מהוט ויס, פלאפון אורנג' וסלקום, הטייקונים וחברות הענק, שנדמה כאילו כל מה שאכפת להם הוא מלשחק בנו כמו בבובות.
חוסר האונים שלנו כעם נובע מהיותנו עם - מהגדרה עצמית בעייתית, מהגדרה בעייתית מאלו שמסתכלים עלינו מבחוץ. מהרבה מאוד הגדרות שאף אחד לא זקוק להן.
חוסר האונים נובע מהחלוקה הלא הגיונית של מיסים בין המרכז לפריפריה, מהחלוקה הלא הגיונית של כספים לחרדים וערבים שלא עובדים, מהקושי של כל אדם (כולל הנ"ל) לקבל כספים מכל מערכת ממשלתית.
חוסר האונים נובע מהצבא החזק והמוסרי בעולם, חוסר האונים נובע מהמשטרה.
חוסר אונים שמתחיל בפחד תמידי לחייך, ממשיך בפחד תמידי לכלכלתך ב"תקופות קשות אלו", חוסר האונים מתפרש גם על כל סקלת הלימודים - מהגנים המסובסדים לילדים מגיל 3, ועד ההשכלה הגבוהה המסובסדת יחסית לחבר'ה מבוגרים במעט.
חוסר האונים נובע מאטימות שנובעת מעיוורון שנובע מחוסר אונים.
אנחנו כל כך מפחדים שיזיינו אותנו,
שהמהלך הראשון שאנחנו יכולים לחשוב עליו,
הוא להפשיל את המכנסיים שלנו ולנסות לזיין את האחר קודם.
בלי מכנסיים, אתם חשופים הרבה יותר לזה שיזיינו אתכם.
האויב האמיתי שלנו הוא הפחד.
הפחד שמניע אותנו ומפעיל אותנו.
פחד יוצר רק עוד פחד.
תפקחו עיניים. אל תפחדו. תראו אחד את השני, תסתכלו, תביטו, תלמדו.
תעשו את זה בשבילכם, כי רק ככה משהו ישתנה.
לכם מגיע עולם פחות מפחיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
