הכוכב השני מימין

יודעת שלא כתבתי פה הרבה לאחרונה. פשוט לא היה לי מה לומר. אולי לא משעמם לי מספיק.

בעקבות התמכרות לLive Journal נתקלתי במאמר מעניין של מישהי שאני עוקבת אחריה בשם סנדי ג'סטין (כתבה את הנוויל/הארי הטוב ביותר שקראתי - מה שמצדיק את היותה אישיות מעניינת או משעממת ולכן עלי לעקוב אחרי הבלוג שלה). מכיווןש אני גנבת חסרת בושה, אני מציגה:

שלוש אלינוריות ביקומים אלטרנטיביים

כלמיני "מה היה קורה אם-ים".

1. הייתי ממשיכה ללמוד בבית הספר הפתוח עד כיתה י"ב: הייתי עם תעודת בגרות מלאה, על אף שבקושי. ארבע יחידות מתמטיקה ולא חמש, כי לא הייתה לי שאיפה להוכיח את עצמי. בבית ספר פתוח מספיק שאתה עושה מה שנוח לך, לא מה שישפיע עליך אחר כך. היו לי כמה חברות גדולות ממני, כנראה כאלו שסיימו לפני שנה ושנתיים ואולי סיימו את הצבא. הייתי, ככל הנראה, במגמות האומנות לסוגיהן ולמדת גם היסטוריה. לא הייתי מכירה את כל הבנות ממושבי הנידח כי לא הייתי לומדת איתן בבית הספר. לא הייתי מכירה גם את ש', א' או כל אחד מחבריי מבית הספר לצורך העניין. סביר להניח שבעקבות חוסר היכרות זה היה לי: חדר ריק יותר, הייתי ממשיכה לאהוב רק את "כוורת" ואולי הספייס גירלס, הייתי מתפתחת לכדי תולעת ספרים אנטי-סוציאלית (יותר מהמצב הנוכחי) ופוגשת רק את שתיים-שלושה החברות הקשישות הנ"ל. מצד שני, כישורי הכתיבה שלי היו מתפתחים כי בטח הייתי בעיתון בית הספר.

2. לא הייתי נכנסת לפורום "הארי פוטר" בתפוז: אנימה הייתה עבורי "הציורים הסיניים האלו" והסיפורים שלי היו מתארים, בפרוטרוט, את התאהבותה של ליאור הגיקית בדניאל מלך הכיתה השאווה. היו כמה הבלחות של הברקה רעיונית, אבל העושר השפתי כל כך גרוע, והפיסוק, אבוי, הפיסוק. מלבד זאת, כל החוג החברתי שלי היה מתפרס על האיזור שבין קיסריה לבין חיפה ובאמת - אין לי עם מי לדבר. אני מרגישה מוזר לרכל עם חברים מבית הספר על חברים אחרים מבית הספר. אבל מה לעשות, אין ברירה, ככה זה כשאין לך את נויה. חוץ מזה, לכמה פורומים היו מנהלים אחרים וספק אם היה קיים פורום מסוים שמישהי הקימה בזיעת מקלדתה. גוגל, מן הסתם, היה איזו פונקציה עלומה ועל ספרי פנטזיה - אבוי, על בשורות טובות! - אין בכלל מה לדבר. לא מכירה. לא קראתי. "לרחם על סיליה" זה אחלה ספר, though. אליו הגעתי לבד.

3. הייתי הולכת למגמות אומנות והיסטוריה, כמו שרציתי: א'? מי זה א'? אה, ההוא מהכיתה של סייקו ואנג'ל. *משיכה בכתפיים* הוא כזה חנון. בכלל, כל המוכללת האלו קצת לא שפויים. מחשבים? ורובוטיקה? ביחד?! ועוד מגמה מדעית. איכס. ש', תגידי, מה יצא לך מכל הביולוגיה הזה? היית צריכה לבוא לאומנות. כלומר, את מציירת הרבה יותר טוב ממני. על קנבסים, בכל מקרה. אוי, שיט, יש לי את הציור לסיים ועבודה על אישיות משפיעה במאה העשרים לעשות. חבל שבמגמת אומנות אין תחרויות - אבל, נו, כבר עשר! (ומגמת האומנות יבינו).  אה, נהדר, להתקבל לאוניברסיטה? מס'תומרת אי אפשר בלי שלושים יחידות בבגרות? נסי במדרשה לאומנות תגיד לסבתא שלך!

***

הנקודה, היא, כפי שאתם מבינים שהרבה החלטות שנדמו קטנות יחסית אז (לדעתי אחד הדברים שהשפיעו על חיי היה הכניסה לתפוז), עושות המון ממה שאני היום. אחרי הכל, גיקיות לא באה ככה סתם והחברים מהמגמה הם בין החברים הכי טובים שלי היום (טוב, נסחפתי קצת. אבל ש' וסטיב גם היו איתי בביולוגיה, אם כי לא בטכנולוגיה).

אז אילו יקומים אלטרנבטיביים יש לכם?