לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום


כמו שסבא שלי עליו השלום תמיד אמר: "עדיף כוס מיץ ענבים ביד מאשר לקבל בעיטה בישבן מגמדון בית מסורס"

Avatarכינוי: 

בן: 34

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2012

לבב לבבאייב


 

הגעתי הביתה מהבסיס. רציתי לשבת לכתוב פוסט, אבל הייתי עייף מדי. אמרתי לעצמי שאלך לישון ואחר כך אשב לכתוב פוסט.

קמתי אחרי כשעתיים ובאתי להשתין, אבל השירותים היו נעולים. מסתבר שתולי בדיוק הגיע הביתה ונכנס לעשות קקי.

התישבתי על המחשב כדי לכתוב את הפוסט, כשלפתע תולי יוצא מהשירותים וניצב מולי.

"מה אתה עושה?" תולי התחיל לצעוק, "אני אמרתי שאני במחשב עכשיו!"

"הייתי פה לפניך!", עניתי לו.

"אז מה אם היית פה?", תולי הרים עוד את הקול, "אני אמרתי לשלומי שאני במחשב כשהוא מסיים!"

"אני לא צריך להגיד שאני לפניך אם לא היית פה בכלל", עניתי לו גם כן בקולי קולות, "מן הסתם אני מגיע ואין אף אחד אז אני משתמש במחשב!"

"נו, יא מניאק!", נגמרו לתולי הטענות, "תביא לי חמש דקות!".

קמתי ל-5 דקות שאיכשהו הפכו לרבע שעה ובכל פעם תולי הוסיף עוד כמה דקות.

 

"אתה יודע, הסכסוך שלנו על המחשב מזכיר לי את הסכסוך של היהודים והערבים על ארץ ישראל", אמרתי לתולי, "...ואני הייתי כאן קודם..."

"אני אהרוג אותך!", תולי חיזק את טענותיי, "אני באתי לפה ואתה ישנת ואמרתי שאני במחשב!"

"בדיוק!", התלהבתי מהדמיון, "אני הייתי פה לפניך...אבל בזמן שאני ישנתי אתה הגעת לכאן והצהרת שהמחשב שלך. אתה הצהרת קודם אבל אני הייתי פה קודם...עכשיו אני נותן לך חמש דקות ואתה רוצה עוד ועוד ועוד!"

"אבל לשניכם יש את אותה זכות אבות על המחשב", אבא התערב בסכסוך הבנים.

"כן, אבל יש לו עוד מחשב בחדר השני!", עניתי, "אבל לא! הוא רוצה דווקא את המחשב הזה, ואותי הוא יגלגל מכל המדרגות!"

 

בסופו של דבר הוא עבר למחשב השני ואני יושב כאן המחשב המהיר יותר והמתקדם יותר וכותב לכם פוסט. ואפילו לא הלכנו מכות על זה!

בעזרת ה', שנזכה וזה...

 



 

 

_________________________________________________________________________ 

 

 

ישבתי במועדון של המרפאה, בדיוק כשסיימתי לאכול טוסט שוקולד (אני כל יום אוכל אחד כזה על הבוקר ועוד אחד לפני השינה ומצהיר לכם שזה עוד לא נמאס לי!). ברכתי ברכת המזון כשלפתע אני שומע בזווית האוזן את רחלי מתחילה בחפירות שלה על עמוס. יש לה איזה שלושה אקסים שלכולם קוראים עמוס. לא יודע, נראה לי יש לה איזה משהו עם השם הזה. היא יכולה גם לחשוב על עמוס עוז שהוא סקסי.

"הבעיה עם עמוס שהוא כאילו לא קשוב אליי", רחלי התחילה לדבר, "אני יכולה לדבר אליו והוא לא יקשיב לי, או שהוא יקשיב לי ולא יהיה אכפת לו..."

הסתכלתי לרגע על רחלי וראיתי אותה בוהה באוויר. אני ישבתי לשמאלה וברכתי ברכת המזון ויוסי שכב לימינה ונחר נחירות חזקות.

"לא יודעת", היא הוסיפה כשהיא ממשיכה לבהות באוויר, "אולי אין לנו באמת על מה לדבר וזה רק כאילו אנחנו מדברים..."

יוסי דפק עוד נחירה, אני המשכתי למלמל את ברכת המזון. רחלי קמה ויצאה מהחדר.

אין לי מושג אל מי היא דיברה ועל איזה עמוס מבין העמוסים היא דיברה, אבל זה גם לא כל כך אכפת לי.

 

 

_________________________________________________________________________ 

 

 

 

אנשים שצריך להשתין עליהם:

 

אנשים שקוראים להם "שון". לא יודע למה, הם תמיד פלצנים כאלה, ילדים יפים של אמא ששלחה אותם לחוג דרמה ולדגמן לפרסומות לטאזוס. יאללה יאללה גם כן! חשים לי אמריקה!

 

 

דברים שהשתנתי עליהם השבוע:

 

ניידת משטרה צבאית בתל השומר.

מעולם לא הרגשתי סיפוק כל כך גדול מלהשתין על משהו, ותאמינו לי שהשתנתי על הרבה דברים.

 

 

_________________________________________________________________________ 

 

 

 

~יוסי (הנהג החדש) בא לישון על הספה במועדון~

ריקי: "בתור בנאדם סטרילי, באמת שלא הייתי ממליצה לך לישון על הספה, אתה לא יודע מה עבר עליה"

אני: "הבולבול שלי עבר עליה"

ריקי: "וזה הדבר הכי קטן שעבר עליה!"

 

 

_________________________________________________________________________ 

 

 

 

אומרים שאנשים צריכים לפשפש בכיסים שלהם לקראת פסח, כדי שגם שם לא יהיה חמץ. יש כאלה שאומרים שזה מרמז על כך שתמיד צריך לפשפש במקומות הכי אישיים וקטנים בנבכי נפשנו כדי לבדוק את עצמנו, בכל תחום. ובכל זאת, למרות שהיא היתה בכיס של המעיל שלי, זה לא מנע מחבריי בני משפחתי לשים לב לתמונה של אבא של קרני שהיתה שם.

כולם שאלו אותי מה התמונה של אבא של קרני עושה בכיס של המעיל שלי, ולכולם עניתי שזה סיפור ארוך.

 

~הסיפור הארוך ~

אני מסתובב בבית של קרני, בוחן כל מיני עצמים וחפצים, כשלפתע אני קולט את התמונה של אבא של קרני.

"אולי אני אשים את התמונה של שימי בתעודת הזהות שלי ומהיום אני אהיה הוא?", שאלתי את אמא של קרני.

"סבבה", היא ענתה לי בחיוך, "גם תיקח לו את האוטו".

מה פתאום שאני אקח לו את האוטו? זה מוגזם מדי! אני אסתפק בתמונה.

לקחתי את התמונה ושמתי אותה בכיס של המעיל שלי.

 

 

_________________________________________________________________________ 

 

 

ביום שני הלכתי עם מנש לכותל. ביום שלישי מנש השתחרר.

 







 

http://www.facebook.com/messages/678741377#!/video/video.php?v=10150661478608934

 

 

 

עוד 9 חודשים למנאייק!

 

 

 

***************

 

 

מזל טוב למנו הצעירה!

 

 

 

ועכשיו ברצינות

 

 

 

שבת שלום, מיטוכונדריות!

נכתב על ידי , 15/3/2012 21:08  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



326,313
הבלוג משוייך לקטגוריות: דת , האופטימיים , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרמוז מלך הקופים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרמוז מלך הקופים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)