מסתבר שבנושא החם של ישראבלוג, הבלוגרים מספרים על חמשת הפוסטים
האהובים עליהם מכל אלו שהם כתבו.
בגלל שאני תמיד מחוץ למיינסטרים וגם בגלל שחגגתי לבלוג יומולדת 8, אני
אכתוב פה על 8 פוסטים אהובים שלי, וגם כאן אני הולך לרמות:
1. אין לי שמץ של מושג מה הופך אותם לכאלה, אבל תמיד כשאני צריך
להיזכר בפוסטים שכתבתי, הראשונים שקופצים לי לראש הם הפוסטים "שולמית
השופל" ו"כולם מתו". וזה לא שיש בהם משהו מיוחד או נושא אחיד, וזה
לא שהם מצחיקים או מעניינים יותר מפוסטים אחרים. אבל הם פשוט חקוקים לי בראש ככאלה
שהייתי מאוד גאה אחרי שכתבתי אותם. אל תנסו להבין, אני בעצמי לא מצליח.
2. אני לא מרבה לדבר בבלוג על אודות המין היפה, אבל כשאני עושה את זה,
זה גורר הרבה כניסות ותגובות.
פוסט שהגיע למומלצים וזכה (אם זכרוני אינו בוגד בי) למספר התגובות
הגבוה ביותר שידע הבלוג, הוא הפוסט "איך ועם אילו בחורות לא כדאי
להתחיל". אני אוהב בעיקר את הסרטון שלי ושל אחיי שהעליתי אליו.
פוסט נוסף באותו נושא הוא "חזקוש חדל נשים", שהוא אחד
האחרונים המוצלחים בעיניי שכתבתי.
3. מאז הקמתו, בדיחות שירותים ותובנות קקי היו נדבך מרכזי בבלוג שלי.
אי אפשר לעבור על הפוסטים האהובים עליי בלי לציין את שני הפוסטים המוצלחים ביותר
שעסקו בנושא- "מחשבות מבית הכיסא"- פוסט שכולו נכתב בעת קקי ט"ש
ביתי, ו"הקרש של האסלה- למעלה או למטה?"- העוסק בשאלה המעסיקה זכרים
ונקבות עוד מימים ימימה.
4. אחי, אתה בא לחפש זוזים?- סיפורי אלכוהול של החבורה. זיכרון כיפי
ביותר.
5. מדצמבר 2009 ועד ינואר 2013, הבלוג הוצף בסיפורים מההווי הצבאי
המפואר שלי. היו סיפורים מצחיקים והיו סיפורים מרגשים, אבל היו גם סיפורים שלא
רציתי לפרסם בבלוג, מחשש שהם יגרמו לי להיכנס לכלא. אחד מהסיפורים הללו הוא בעצם
שרשרת של אירועים שסיכמתי בפוסט "דברים שאני יכול לספר למפקד שלי רק בינואר
13". למי שלא זוכר, השחרור המקורי שלי היה אמור להיות בדצמבר 12. הסיבה
לשחרור המאוחר היתה הישיבה שלי בכלא 6, שגם הובילה לפוסט "יום אס"ק יום
בס"כ" המסכם את שהותי בכלא הצבאי.
6. בבלוג הזה מותר לצחוק על הכל. כולל מלחמה בעזה (זבנג ונגמרנו) וסוף
העולם (קצו כל הכלים).
7. באווירת החופש הגדול והקיץ, שלושה פוסטים זכורים שלי שגם הגיעו
למומלצים- "זהירות, קיץ!", המדבר על היציאה לחופשת הקיץ, "שא
בריכה", המדבר על בריכות ופארקי מים בקיץ, ו"עם הילקוט ותלבושת
אחידה", המדבר על החזרה לבית הספר.
8. בפוסט שהעליתי פה לפני יומיים, כתבתי על כך שהגעתי למסקנה שכתיבה
זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות. הפוסט ההוא מוכיח שהרבה פעמים, כשאני מגלה על עצמי
משהו, אני מעדיף להקדיש לו פוסט שלם, למרות שאפשר לסכם אותו במשפט אחד. כי הרי מה
עדיף לעשות, להגיד "התחלתי לחבב מוזיקה מזרחית" או לכתוב על זה פוסט שלם
("מיש כל מרה תיסלם אלג'רה")? להגיד "אני מעדיף רכבות על
אוטובוסים", או לחפור על זה ולהגיע למומלצים ("אין אמהות, יש
רכבות")?
_________________________________________________________________________
סטטוסים מרושעים על האירועים האחרונים:
_________________________________________________________________________
קרני: "מה זה חונקי כמרים"?
מלצרית: "זו פסטה בצורת קווים שמסתלסלים זה על זה"
רעות: "אז מה הקשר לחונקי כמרים?"
קרני: "זה בטח השם היהודי של זה"
אני: "יש לכם גם אונסי בישופים?"
אני: "משנכנס אב, הוא נשכב על הספה ונרדם"
ליאור: "משנכנס אב, הוא נרצח ע"י דניאל מעוז."
************
חודש טוב והמשך שבוע נעים, זוללי אמורים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
