החכמה היא לא לחשוב על זה

ברוך היה פיזיקאי גרעיני שאהב לאונן בגני חיות.
כל יום שלישי אחרי העבודה בכור בדימונה ,הוא היה נוסע לבד לגן החיות התנ"כי ,יושב שם מפצח גרעינים וחושב על כמה חבל שהוא לבד כבר כל כך הרבה שנים, וכמה חבל שהוא לא יכול פשוט לגשת לאחד הכבשים ולתקוע בו מאחורה.
כשברוך היה ילד תמיד צחקו עליו בביצפר על האף הגדול שלו ,על צורת ההליכה המצחיקה שלו ועל איך שהוא היה כל כך שקוע בספרים שלו שבכלל לא שם לב שהשיעור היה נגמר.
כשכל הילדים היו יוצאים החוצה לשחק, והוא היה נשאר לבד בכיתה הוגה וחולם על כל מיני עולמות מוזרים. הוא ידע כבר אז שהוא עוף מוזר, הוא לא אהב נשים ,הוא לא אהב גברים. הוא פשוט לא אהב בני אדם.
כשנחום התחיל ללמוד פיזיקה גרעינית באוניברסיטה הוא קרא כתבה על רפתן אחד שממש אהב פרות.

יום אחד, בעקבות הלשנה, המשטרה החשאית מצאה את הרפתן עומד מאחורי אחת הפרות שלו עם מכנסיים למטה מחוייך כולו. הוא הוצא להורג כבר למחרת. 

"צריך להגן על החיות שלנו מחיות שכאלו"  -אמר אז הנשיא בטלוויזיה.
כבר הרבה שנים שהוא היה מאונן בכור ,לבד , מסתתר מלפני מסך הקרינה הגדול מעופרת.
הרי בינכו-וכו חצי מהעובדים פה מתים מסרטן תוך 10 שנים ,אז לפחות לספוג את הקרינה שהכי נהנים ,הוא חשב לעצמו.
כמו בכל יום שלישי, מאחורי הבקתת עץ של האריות ,עם מכנסיים מופשלים ,ברוך עמד, כשלפתע הוא ראה אותה.
בחורה מלאה ,חזה קטן ,קצת שפופה ,שיער חום גלי ארוך ,ממושקפת . בדיוק כמו שהוא אוהב. עומדת מאחורי הבקתה עם הגב אליו מורידה מגבה תיק כבד עם הרבה ספרים.
הוא נדלק עלייה עוד לפני שהתיישבה והורידה מכנסיים, מביטה ימינה ושמאלה במהירות.

מכנסיים למטה, היא הציצה אחורה.
מבטיהם נצטלבו. הוא חש גל אדיר של אושר שוטף את ליבו השחור ,וראה שגם על פנייה הצטייר חיוך של שמחה מהולה בתאווה אמיתית.
מרוב אקסטזה הוא לא שמע את טפיפות הרגליים מאחוריו.

היפייפייה המגולחת, קמה באחת ונופפה לו עם 2 ידייה. עם מכנסיים מושפלים היא התחילה לדדות אליו במהירות.

כבר 10 שנים שהוא חיפש אותה ,והנה עכשיו ,דווקא שכבר התייאש, דווקא שאובחן אצלו סרטן אשכים סופני.. היא מול! בשיא הדרתה.
הוא בכלל לא שם לב שנחבט ברצפה ,וכלל לא התנגד כשהלביאה סגרה את פיה הענק על צווארו.

הדבר היד שהפריע לריכוז המוחלט שלו באושר המזוקק שאפף אותו היה קול קטן ומעצבן.

קול פצפוץ עצמות צאוורו.