כל כך הרבה עוולות יש במדינה, חלקן נמשכות אפילו מלפני קום המדינה. בכל זאת, לא בכל ארוע ממלכתי ולא בכל רגע מתייחסים אליהן.
לדעתי, כך צריך להיות. גם במקרה של גלעד שליט. בלי קשר לשאלה האם צריך לשלם את המחיר שחמאס דורש או לא. לא בכל מקום צריך להזכיר אותו. המחאה של יואל שליט באמצע הטקס היתה מיותרת. גם כשלנו כואב מאד ונעשה לנו עוול, עדיין יש מקום לתת כבוד אנושי לאנשים אחרים. המגמה הזאת, לדחוף את האג'נדה האישית בכל מקום , היא עוד סימן להתדרדרות החברה. גם קרובי הכבאים הנספים וגם יואל שליט לא מוכנים להכיר בכאבם או בשמחתם של אחרים. בקיצור - אני אני אני.
או בשפה קצת יותר יפה: אני ואפסי עוד.