משחרר לחץ

משפחת עופר ועסקיה שוב עלו לכותרות בשבוע האחרון. זה התחיל דוקא עם האמריקאים. באמריקה לא אוכלים שקשוקה. באמריקה עובדים לפי רשימת כללים קשיחה. מי שעומד במינימום התנאים המוגדר מראש, נכנס לרשימה השחורה. בלי חוכמות. לא מעניין אותם התרומה לבטחון או רמת הסיכון לעסקים. כמו שחברה מדנמרק או מצפון קוריאה יכולה להכנס לרשימה, כך גם חברה ישראלית.

בשביל לחזור ולעשות עסקים עם האמריקאים, החברה של האחים עופר (שאפילו את שמה אני לא זוכר) תצטרך לעשות את השינויים הנדרשים. גם הם רשומים ברשימה כלשהי. זה בכלל לא קשור לדעת הקהל/התקשורת/המשפט הישראלי.

ברמה הישראלית נשאלת השאלה - האם זה שהם סיכנו את עסקיהם למען בטחון ישראל נותן להם לגיטימציה לסכן את בטחון ישראל למען עסקיהם? וכמובן, האם משהו מצדיק עבירה על החוק?

הפארסה עם ועדת הכלכלה של הכנסת והפתק הצהוב שקיבל ח"כ שאמה-הכהן מעלה אצלי מחדש את המחשבות על תרבות השו-שו. דעת הקהל היום רוצה לדעת מה קורה. ובצדק, לדעתי. היתה עבירה על החוק? יש עניין בטחוני שאנחנו לא מודעים לו? והשאלה הכי חשובה: לאיזה גוף במדינת ישראל יש סמכות לעצור חברי כנסת מלדון על נושא מסויים?

מצד שני, יש הרגשה שאנחנו אוהבים דברים סודיים. זה טוב שיש דברים שלציבור הרחב אסור לדעת. בעיקר כשאני במעגל המצומצם שכן יודע. אני חושב שיש יותר מדי דברים כאלה, שנמצאים באפילה. בדרך כלל זה בגלל סיבות בטחוניות. לפעמים ההרגשה שלי היא שמותחים את התרוץ הבטחוני הרבה מעבר למה שראוי, ואין מבקר.

אז הנה, אני מבקר! תבוטל הצנזורה!!!

בתכנית יומן היום, סיפר האלוף במיל יואב גלנט על סמי עופר ז"ל ועל תרומותיו הרבות ליחידת שייטת 13. למעשה הוא אימץ את היחידה. אני רוצה להבהיר מראש שאני לא מטיל ספק בכנות כוונותיו של עופר ובזה שהוא אימץ את היחידה והחיילים בה מתוך נדיבות רבה ורצון לתרום לרווחתם ותו לא.

הוא גם לא היחידי שמאמץ יחידה בצה"ל. גופים עסקיים לא מעטים מאמצים יחידות. לדעתי זהו נוהל פסול, שאסור שיהיה.

אימוץ יחידה אומר למעשה, שהמאמץ נותן כספים ליחידה. בדרך כלל לרווחת החיילים בדרכים שהצבא לא רוצה להשקיע בהן. על פניו זה נשמע כמו מעשה טוב שאין בו רע. החשש שלי הוא מהרגע שבו איש עסקים מושחת יתנה את מתן התרומה הבאה ב"שרות" קטן, שהיחידה תעשה בשבילו. אני לא חושב שצריך להרחיב.

ובאופן עקרוני, מי שצריך לדאוג לרווחת החיילים, בכל הרמות, זו המדינה. לא חברות עסקיות, לא נדבנים מחו"ל, לא שירותרום ולא אמץ לוחם. מדינת ישראל צריכה לתגמל את המשרתים אותה גם במועדונית וגם במחממי אוזניים וגם לעזור למשפחותיהם המתקשות.