משחרר לחץ

ביום חמישי נערך עימות טלויזיוני בין כל ראשי המפלגות, כך אמרו לנו, למעט נתניהו מהליכוד והרצוג את ליבני מהמחנה הציוני.

השתתפו:

נפתלי בנט מהבית היהודי,

איימן עודה מהשימה הערבית משותפת,

יאיר לפי מיש עתיד,

משה כחלון מכולנו.

אריה דרעי משס,

אביגדור ליברמן מישראל ביתנו,

זהבה גלאון ממרץ

ואלי ישי מיחד.

סה"כ שמונה ראשי רשימות. אם נוסיף את השתיים שהוכרזו כנעדרות נקבל עשר.

יש גם את יהדות התורה שכל כך מעריכים ומכירים במדינה שלנו, שבחרו שלא להשתתף. הגענו כבר לאחת עשרה רשימות. אלו הרשימות-מפלגות עליהן נערכים הסקרים ושעליהן מדברים בלי סוף בפרשנויות ובתחזיות לקראת הבחירות.

אבל רגע, הלא יש 26 מפלגות שרצות בבחירות האלו. לאן נעלמו יותר ממחצית המפלגות? למה לא מדברים עליהן? למה לא נותנים גם להן במה בעיתונות הציבורית?

לא נותנים להן שום סיכוי לחדור לתודעה ולהבחר. בזה התקשורת בארץ נופלת בגדול. לנו, האזרחים, לא נותנים שום תקוה לעשות שינוי אמיתי בהרכב הנבחרים. בסה"כ, אותן מפלגות לאורך כל השנים פועלות באותה צורה. ויש מקום לשינוי. אפילו הנבחרים אומרים את זה. לכן הם מבטיחים לנו שינוי ושיפור.

אנחנו לא מאמינים וממשיכים להצביע עבורם.

אתמול, למשל, דיברתי עם מישהו. הוא אמר לי ששמע על מפלגה של נשים חרדיות ורצה להצביע עבורן. אישתו ועוד אנשים שדיבר איתם אמרו לו שבכלל אין מפלגה כזאת. אמרתי לו שקוראים למפלגה בזכותן. עכשיו הוא יודע.

אז הנה סקירה קצרה של חלק מהמפלגות השקופות. אלו שבעיני פחות הזויות:

נתחיל עם המפלגה שהוזכרה בשורות הקודמות - ובזכותן. הוקמה בעיקר כדי לתת יצוג אמיתי לנשים חרדיות, שאין להן סיכוי ליצוג במפלגות החרדיות המסורתיות. מבטיחות גם להלחם בחוסר השוויון בכלל במדינה.

נבחרת העם (הזמנית) - במצע שלהם: מלחמה בשחיתות, ניתוק הקשר הון-שלטון, הורדת יוקר המחיה ועוד נושאים שנוגעים לשיפור החברה בארץ.

אור - הפרדת הדת מהמדינה, שוויון בחובות ובזכויות, חינוך הומאני לכל. בקיצור, ריח של נגד הממסד הדתי.

הירוקים - בעיקר מעלים את נושא הסביבה וקיימות אקולוגית. נושא שנעלם לחלוטין מהשיח לקראת הבחירות הקרובות!

מנהיגות חברתית - תומכים בדמוקרטיה ישירה. רוצים גם סיוע לשכבות החלשות ולזקנים.

עלה ירוק - לא רק הפיכת שימוש בקנאביס לחוקי. מקדמים את זכויות הפרט.

התקוה לשינוי - מפלגה ערבית נוספת. מעונינת לפעול למען הציבור הערבי במדינה ולא להתעסק בנושא המדיני.

כאמור, ישנן עוד כמה מפלגות שמתמודדות. את הרשימה המלאה אפשר למצוא למשל באתר הזה.

אני ממליץ לכולם. לא מי שלא נשבר וקרא עד לפה, שיתעניין קצת מעבר לדיווחי החדשות ויבחר את המפלגה שמייצגת את דעותיו בצורה הטובה ביותר.

בסך הכל זה העתיד שלנו, לפחות לארבע השנים הקרובות.

בשנים האחרונות חזרתי להקשיב לחדשות ברדיו. אולי אפילו קצת יותר מדי. אחרי המלחמה האחרונה וביתר שאת לאחר פריצת האביב הערבי, נעשיתי צמא לכל פריט מידע חדש שאפשר לשמוע.

האמת? אני די מאוכזב. כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב על זה, אבל אני מרגיש שלא אצליח לתאר את המצב כמו שצריך.

הבעיה העיקרית שאני רואה היא מגישים שמאוהבים בקול של עצמם. בדרך כלל, כשהם שואלים מרואיין שאלה, הם גם נותנים את התשובה על הדרך. במקרה הטוב למרואיין מוצגת השאלה בסופו של דבר כשאלת כן או לא. פעמים רבות שמעתי את המגיש מציג נושא ומתמצת אותו. הוא אומר משפט מרכזי על הנושא ומעביר את השידור לכתב לעניין הספציפי. הכתב נותן את הדיווח, שכולל (למרבה הפלא) את אותו משפט מרכזי בדיוק. לאחר מכן הוא משמיע הקלטה של ראיון עם מומחה בנושא. בראיון נשמע שוב אותו משפט. מילה במילה בדיוק. אז מה אנחנו השומעים למדנו משלושת הדוברים? משפט אחד חשוב, ששמענו שלוש פעמים.

המגישים נוהגים גם לקטוע את דברי המרואיינים באמצע. או כדי להראות כמה שהם עצמם מבינים בנושא האמור, או כדי לעבור לנושא הבא, למרות שעוד לא קיבלו תשובה מלאה לשאלה הקודמת. אני תמיד מתפלא על המרואיינים שמקבלים בהבנה את ההתנהגות הזאת וממשיכים לשתף פעולה עם המראיין.

עוד נוהג מעצבן שלהם - לאחר שהם מאריכים בהקדמות ובשאלות שכוללות גם את התשובות - הם דורשים מהמרואיין לקצר בדבריו, שכן הזמן קצר.

זכור לי לא מזמן ראיון כזה. נדמה לי שזה היה על קבוצת מטיילים שנתקעה במדבר או בירדן או משהו כזה. השיגו בטלפון את אחד מאנשי הקבוצה וביקשו ממנו לספר את השתלשלות העניינים. לאחר שהוא התחיל לספר. המראיין נכנס לדבריו וניסה לגרום לו לקצר "כי אין זמן". "טוב, אז לא צריך". ענה לו המרואיין. הוא לא הרגיש שום מחוייבות ולא חשב שעושים לו טובה שמשמיעים אותו ברדיו. כמובן שהמראיין ביקש שימשיך, אפילו בקצב שלו.

בקיצור. כמעט כל יום אני נחשף לתרבות הדיבור הקלוקלת הזאת, שהגיעה גם לרדיו הממלכתי שלנו. באמת שאין לי מושג למה אני ממשיך להקשיב ולא מעביר לתחנה עם מוסיקה טובה.

אני שומע לאחרונה סיפורים על אקדחים מפלסטיק, שיוצרו ע"י מדפסת תלת מימדית והצליחו להכניס אותם לאזורים רגישים ומאובטחים.

הנה דיון שהתקיים בנושא בועדת הפנים של הכנסת. כמובן שרף ההסטריה הרקיע שחקים.

"אפשר לחטוף מטוס עם אקדח כזה" התריע נציג המשטרה. אותי מעניין אם אפשר לחטוף אקדח עם מטוס שיוצר במדפסת תלת מימדית.

ואז הוא הוסיף ואמר שבעתיד אפשר יהיה להדפיס גם סמים ותרופות. באמת?

אי אפשר כיום לגלות בבידוקים אקדחים כאלה אמרו כולם.

שמישהו יעשה משהו, דרשה ח"כ מירי רגב,  מישהו בסוף ימות מזה.

תגידו, אם אפשר ליצר אקדחי פלסטיק שניה אחרי שהמציאו מדפסת תלת מימדית, אי אפשר היה ליצר אותם בדרכים אחרות קודם לכן?

הסכנה היתה קיימת גם קודם. למה להיכנס להיסטריה דוקא עכשיו?