משחרר לחץ

אנשי הליכוד מזיכרים לנו בימים אלו, שהנאום הארור של נתניהו בקונגרס הוא לא המחלוקת הראשונה שהיתה לישראל עם הממשל האמריקאי.

ארה"ב התנגדה להכרזה על הקמת המדינה ובכל זאת בן גוריון הקים אותה.

היא גם התנגדה לתקיפת הכור בעירק אך בגין החליט לתקוף.

לכן, הם טוענים, זה לא נורא שיש מחלוקת. הנאום חשוב ונתניהו חייב לשאת אותו.

אך בכל זאת המצב שונה. במקרים הקודמים (ובטח יש עוד הרבה שאנחנו לא יודעים עליהם...) הויכוח נעשה בשקט, מאחורי הקלעים. לא מעל כותרות העיתונים. המחלוקת על הנאום גם מתערבת למעשה בפוליטיקה הפנימית האמריקאית. את זה, גם חסידי ישראל הגדולים ביותר בארה"ב לא אוהבים.

אני לא יודע מי פגע בשיירה של חיזבאללה והאירנים בגולן לפני שבועיים. החיזבאללה האשימו את ישראל. פעם היינו אומרים שברור שהם מאשימים את ישראל. היום, זה כבר לא כל כך ברור. היום יש את אירגוני המורדים שנלחמים נגד אסד ובני בריתו. בעצם יותר קל לחיזבאללה להאשים אותם, אם הם לא רוצים להסתבך כרגע עם ישראל.

שימו לב להשתלשלות הארועים. לי זה נראה די פשוט:

ישראל (שוב, לטענת חיזבאללה) פוגעת בכלי רכב של החיזבאללה.

כמה ימים לאחר מכן חיזבאללה פוגעים בכלי רכב של צה"ל, ליד רג'ר.

צה"ל מגיב מיד בירי ארטילרי לעבר דרום לבנון.

חיזבאללה מגיב בירי ארטילרי למוצבים בהר דב.

לשיטתם הם מגיבים בדיוק ובאותה מידה כמו שצה"ל פגע בהם. מה זה אומר על ההרתעה המפורסמת של צה"ל? גם היא במידה.

ושימו לב לשיח בתקשורת בארץ. כל הפרשנים אומרים שבצד שלנו חושבים איך להגיב, כך שלא תתפתח מלחמה חדשה עם החיזבאללה. זאת אומרת, שגם הם מרתיעים אותנו.

בסך הכל, בשנים האחרונות, גרמנו נזקים כבדים לחיזבאללה. ז"א אני לא בטוח שזה אנחנו. אבל הרבה התקפות על מחסני נשק ושיירות בסוריה מיוחסות לישראל. אם אני זוכר נכון, לא היתה עד עכשיו תגובה צבאית ישירה להתקפות אלו. אז אנחנו "מובילים". אפשר להשתמש בעובדה זו "להסביר" למה אנחנו ננצור את האש עכשיו, במידה ואכן כך יהיה.

אנחנו לא רוצים להגרר למלחמה! את אותם מילים שמענו גם בתחילת הקיץ. בשבועות ובימים לפני צוק איתן. אז היה כח עליון שגרר אותנו לעימות הזה נגד רצוננו. האם הפעם נצליח לגבור על אותו כח עליון? אני לא לגמרי בטוח. אותו הצמד - נתניהו ויעלון, שהובילו אותנו אז בביטחה ובחוסר רצון לעימות, יכולים לעשות זאת שוב באותו חוסר רצון.

אני מקוה שהם יתאפקו עד לאחר הבחירות. ועוד יותר אני מקווה שלאחר הבחירות הצמד הזה כבר לא יהיה בעמדת השפעה בנוגע לעיניינים כאלה.

קראתי בווינט את הכתבה הזאת, שבה נעה בנוש מדברת עם דנה סורקין, שאחותה ענבל נרצחה לפני שלוש שנים ע"י בעלה.

באמת סיפור טראגי. כמו כל מקרה כזה שבו אישה נרצחת ע"י בעלה. גם כאן הן מדברות על סימנים מוקדמים. איך אפשר לדעת מראש? מתי צריך לברוח מקשר כזה, שלא מוביל לשום מקום טוב?

מספרים לנו על ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, שעוזר למשפחות במצב דומה. באמת טוב לדעת שיש כזה אירגון, שנותן תמיכה במצבים קשים שכאלה.

מה שמפריע לי ולדעתי גם מונע מציאת פיתרון למשברים האלה הוא חוסר ההידברות עם גברים בנושא. המראיינת אישה. המרואיינת אישה. יו"ר האירגון הנ"ל גם היא אישה והיא מספרת על הרצאות שהיא מעבירה לתלמידות בית ספר.

אבל חברות, הרציחות הללו קרו בגלל משבר קשה או אישיות מופרעת של הגבר. אין מה לעשות, כדי להבין מה קרה צריך (גם) לבדוק מה עבר על הגבר, שהביא אותו לרצוח.

ריב או משבר בין בני זוג משפיע גם על החצי הגברי של הזוג. באופן אישי חוותי כמה פרידות מבנות זוג. לשמחתי אפילו לא פעם אחת עברה בראשי המחשבה לפגוע בה באופן פיזי או אחר. אבל היה קשה. היה משבר והרגשה קשה מאד. אני יכול להבין איך במקרים מסוימים אדם מתדרדר למחשבות ומעשים קיצוניים. לא תמיד אפשר לדעת מראש. לא לכל אחד עם פוטנציאל כזה יש "עבר" או "נטיה" ברורה.

אז אולי הדרך למניעה היא להתרכז דוקא בגבר ובבעיות והקשיים שלו. ללמוד ולהבין יותר לעומק את התהליכים והמניעים. אולי למצוא סימנים מוקדמים, שלא ברורים כלכך כמו התנהגות אלימה.