לי קשה לראות אותך בסלון ביתי, לא מגולח, מדיף ריח של בושם אהוב, לבוש סוודר מחמיא ולא לרוץ ישר אליך.

קשה לי לא לקפוץ עליך וישר לחבק ולנשק ולאהוב.

אני אוהבת אותך. באמת שכן, על אף נטייתך המעצבנת לדבר גם כשלא צריך, להכניס הערות לא במקום.

אתה יכול להיות נורא מעליב.

אתה מקסים. באמת שכן. אתה מתייחס אלי כמו שאף אחד אחר אף פעם לא התייחס. אתה יודע גם להחמיא, ולהסתכל אלי בעיניים מעריצות. אני לא מסתכלת חזרה אבל אני יודעת שאתה שם, מסתכל באהבה.

אז למה לעזאזל כל-כך קשה לך להגיד את זה? זה נפלט לך כמה פעמים, אנגלית, ספרדית, עברית, צרפתית.

כ"כ קשה להשיר מבט ולומר את מה שעל ליבך? ואולי זה בכלל לא על ליבך. אולי זה רק על ליבי.

זה לא נעים להיות לבד במערכה. הייתי בסיפור הזה כבר פעם אחת, תעשה טובה ותגיד עכשיו אם לא מתאים לך כי אני ממש לא צריכה את זה שוב. ותחתוך מהר אם לא נראה לך כי אני רק הולכת ומתאהבת בך יותר.

ואתה כ"כ שונה ממני! מי חשב בכלל...

אתמול החזיר אותי לחודשיים וחצי אחורה, וכ"כ נהנתי להסתכל עליך ולדעת את כל הדברים שאני יודעת בהשוואה למה שידעתי אז. רציתי להגיד לך את זה ולא ידעתי איך. זה מתסכל. באמת שכן.

אני ממש הרבה יותר מגניבה ממך. ברצינות. תתאפס על עצמך ותהיה בבקשה יותר עקבי באהבה שלך אלי.

כי גם אם אתה חולה, לא מקולח ומעצבן אני שם.