כמעט בבת אחת הכל הסתדר.

אני לא יודעת בדיוק להסביר ולא יודעת איפה לשים את האמצע, אבל כיף וטוב.

יש בי תחושה אמיתית של שליחות, לא חשבתי שככה אהנה,

ושוב דיידרימינג ונערים מנצנצי עיניים שרים לי שירים על יואסאיי.

כבר הרבה זמן שהוייב הזה לא זרם לי בגוף.

באו דברים ואנשים וחברים חדשים (הם כ"כ נהדרים) והשכיחו ממני את כל הרפש ששרר בי קודם.

ממש עוד טיפה, ממש עוד קצת יש לי יום הולדת.

זה חסר כל סיכוי, יש לנו באמצע אוקיינוס,

אבל.. יש בי חיוך

פרוייקט עם תכלית. :)

אני חושבת על זה. אני מסתכלת על זה

ופתאום זה נראה כל-כך רחוק ולא קשור לשום דבר ממה שאני.

בדיעבד זה כל הזמן בהכרה, אבל

בשביל מה? פתאום הבנתי שאני באמת נורא יפה

ושכיף לי.

ושיאללה.

אמנם עוד לא קיבלתי את התוצאה באופן רשמי - אבל אין בליבי שום ספק, ולו הקטנטן ביותר, שנכשלתי.

הוא דפק לי ברקס איך שהתחלתי, עוד לפני שיצאתי לכביש, חניתי ועליתי על מדרכה, כמעט נכנסתי במכונית,

עברתי נתיב כשלא היה צריך, נכבה לי החמוד, ומה לא.

ואני עדיין משוכנעת שאני נהגת ממש טובה. ;)

אני יודעת.

ומה חוץ מזה?

זוכראתנובמבר?