לכבוד סגירת מעגל של שנתיים ולכבוד החיים -

לא גיליתי לאף אחד אבל אני הולכת על זה.

אני לא טועה הפעם, אני משוכנעת - הקרביים שלי קולטות אותך למרחקים.

זה חזק יותר משנינו (או ככה לפחות הקלישאה אומרת).

אני לא אבנה מגדלים אבל גם לא חומות. אחכה בשקט, אפעל בנחישות

וגם הרגע שלי יגיע.

עובדה שבחלום המגע שלך לא טעה. כ"כ זהה למציאות.

המעגל יסתיים, אשוב למוטב ואתפוס אותך בקצה חכתי.

אעלה אותך מן המים ותצטרף אלי למרדף.

אתמול

קצת אחרי שיצאתי מהמקלחת וקצת לפני שיצאתי עם הבנות,

החלטתי החלטה.

אני נלחמת עליו.

וזו לא החלטה שאני גאה בה, אפילו קצת מתביישת,

אבל החלטתי וזה נותן לי כוח להמשיך ונותן לי למה לצפות ולקום בבוקר.

ועוד החלטה קטנה שהחלטתי בנוסף להחלטה הגדולה (והיא חשובה לא פחות):

לא משנה מה יהיו התוצאות של זה בסוף - אני לא אבכה, ולא אפול. לא אשבר ולא אתייסר.

אם בזה זה ייגמר באופן סופי- אני אמשיך הלאה. לפחות אדע שניסיתי.

דבר טוב קרה פתאום כי נעמדתי מול המראה והרגשתי מלאת בטחון עצמי.

הרגשתי שאני אחת הטובות. שמי לא ירצה.

אני כ"כ מתגעגעת אליך.

קמתי היום בבוקר מוקדם (יחסית),

הלכתי למרכז העיר

ונחרדתי לגלות

שאין לי כסף בבנק!

אין לי אגורה שחוקה על התחת!

איך הגעתי למצב הזוועתי הזה?!?!?

(אמממ מי שמשרת בקריה, דינו יגזר בעזריאלי?)

וזה מזעזע כי יש לי היום דייטי-דייט ואני לא רוצה שהוא ישלם שוב(!)

ובכלל, אני לא רוצה להיות חסרת יכולות!

אני מניחה שכל שנותר לעשות הוא לחכות לתחילת נוב' (11 יום, 11 יום, 11 יום שלמים וארוכים)

כדי שיכנסו עוד 400 אומללים לחשבון,

ובינתיים,

אסור, באם-כל תכליות האיסור לעשות הוצאות שהן לא הכרחיות (שזה אומר אף הוצאה חוץ מבשבילו וגם זה בספק).

אני אוכל כל יום בח. אוכל גם אם זה יגרום לי להקיא את נשמתי אח"כ ממחשבות מרחיקות-לכת על חולדות ומזלגות שלא נשטפו בסבון, או שפשוט אתעקש להתמיד על הבאת אוכל מהבית, גם אם אצטרך לבשל בשביל זה עד 12 בלילה.

ומה שהכי נורא זה שאני פשוט לא מכירה את המצב הזה. חיה-בבועה שכמותי, חיים-בלוקסוס, מטומטמת שכמוני.

לא יודעת מה זה אובר-דראפט וכנראה גם לא אדע, כי.. ביטלו את זה, לא? אוי ויי זמיר.

אוף. בלעעעערררראאאאא. כן. זהו.

לפחות אני חלקה ;) :/