היקום על פי עוז

אחת מנקודות השפל התרבותי של בני דורנו הוא המשפט "הבורות היא ברכה".

המשפט הזה מתהדהד בורסיות שונות, כגון "מה שאתה לא יודע, לא יכול להזיק לך" ולרוב מתקבל בברכה על ידי אנשים עצלנים שמעדיפים לא לדעת מאשר להתמודד ושמשכנעים את עצמם שזה יותר טוב כי זה יותר קל.

לא צריך לעשות סקר בשביל לראות שהרבה אנשים מאמצים את הקונספט הזה עמוק לליבם. אפשר לראות את זה בדרך החיים של החברה היום. באפאטיות שאנשים מפגינים לצרותיהם של אחרים, ויותר מזה בנושאים העיקריים שמעניינים את המרכז התרבותי של החברה (נושאים שהם חסרי טעם וריח). הידע שאנשים משיגים בפועל הוא מגוחך, חסר משמעות, ולא יעזור להם בשום דבר בעתיד. אני רואה איך אנשים מתעניינים במי יוצא עם הסלב הזה ומי יוצא עם הסלב ההוא, מי יצא לאיזה בית קפה ומי יהיה אצל יאיר לפיד בשבוע הבא. ואני פשוט נדהם לגלות, כל פעם מחדש, שזה באמת מה שמעניין את רוב האנשים ושהתמיהה שלי לגבי הסיפור הזה היא מוזרה ומציקה.

במאה ה-17-18 היו כמה פילוסופים שקראו לחברה האנושית להתעורר מהשטויות שלה, ולהתחיל לעלות על סדר היום החברתי דברים מהותיים יותר, כמו מדע, פוליטיקה, תרבות עם מסר פילוסופי/רוחני/אישי, היבטים סוציולוגים וכד'. ההיסטוריה תזכור את התקופה הזאת בתור תקופת הנאורות, ואני די בטוח שהעתיד יזכור אותנו בתוך תקופת הנפילה שבאה אחרי תקופת הנאורות (שהייתה בערך עד 1850).

המצב היום הוא כזה, שמרבית האנשים שיש להם יכולות אינטלקטואליות גבוהות מנסים לנצל את היכולות שלהם במקצועות כמו מדעי המחשב, עסקים או משפטים. תחומים כמו פילוסופיה, היסטוריה או סוציולוגיה, שחייבים להיות אבני הדרך של עתיד החברה האנושית הם התחומים שהכי קל להתקבל אליהם בתקופה שלנו, כלומר הביקוש לתחומים האלה הוא קטן מאד, כלומר אף אחד לא ממש מתעניין בהם. החברה שלנו היום לא מעוניינת לשלם כסף לאנשים שישקיעו את חייהם בפיתוח המדעים האלו, ולכן המצב שאני מתאר הוא המצב שקיים.

קשה להבין את זה, אבל העובדה שילדים הולכים לבתי ספר וצעירים הולכים לאונברסיטאות לא ממש מבטיחה שהעולם ימשיך ויתקדם לכיוון המדע והפיתוח. אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואם המצב הוא כזה, אז מה שאנחנו נמצאים בו כיום הוא (לדעתי) בדיוק מה שהיה ביוון במאה הרביעית-חמישית לספירה (או מה שהיה במאה ה-18 באירופה, תלוי מה יביא העתיד). אחרי אלף שנה של פיתוח מדעי מדהים, החברה האנושית נכנסה לאלף שנה של ימי חושך, של שליטה דתית חשוכה. מרבית ההיסטוריונים יפילו את האשמה על הנצרות כמובן (שחלק גדול מהאשמה כמובן נופל עליה), אבל לפני שהנצרות הראתה את פרצופה המכוער קרו כמה דברים למלומדים היוונים והמצרים, הדבר הראשון הוא שאריסטו נתן לחוקרים את ההרגשה שהכל כבר בדוק וידוע, ושאין יותר מה לפתח. גישה שגרמה לאריסטארכוס (לדוגמא) בשנת -250 לפנה"ס לנטוש את המודל שפיתח, מודל שטען שהשמש במרכז ולא כדור הארץ, ובכך לדחות את התפתחות הפיסיקה באלפיים שנה, עד להגעתו של קופרניקוס. הדבר השני והבעייתי יותר היה כנראה שהאסכולות המדעיות הפכו ליותר פרקטיות, כלומר מה שלא יעזור לי מחר, או מה שאי אפשר למכור לא שווה את הפיתוח. (הגישה היא כמובן לא נכונה בעליל, כי מה שלא יעזור מחר, יכול להיות מה שיוביל אותנו למה שיעזור מחרתיים)  לדעתי גישה שכזאת, מובילה לנוקשות מחשבתית ובסופו של דבר הובילה גם להורדת המסך על אירופה לאלף שנה. ולחיבור הסיפור הזה להיום, קצת נתקענו עם המדע, קשה לנו איתו. כבר הרבה זמן לא היה לנו איזה דארווין/ ניטשה/אינשטיין ,מישהו כזה שעירער את כל מה שאנחנו יודעים, למעשה כבר מתחילת המאה הקודמת.

בדרך כלל אני מאד אופטימי, וגם הפעם אני אופטימי. גם אם תהיה תקופת חושך של אלף שנה, המין האנושי ייצא ממנה, וימשיך להתפתח ולהתקדם, האופטימיות שלי נובעת רק מאמונה בתווך ארוך, וכי לדעתי בסופו של דבר יש ברירת מחדל שהיא מעולה, פשוט לוקח לפעמים הרבה זמן, והרבה טעויות בשביל להבין אותה.

הבורות היא לא ברכה, ברכה היא לדעת את כל האינפורמציה ולהיות מסוגלים להגיע להרגשה שהייתה לנו לפני שקיבלנו את החדשות הרעות. אם האינפורמציה לא יכולה לעזור לנו, אז אין צורך לדעת אותה, עם זה אני אסכים. אבל כל עוד המשפט הזה פופלרי (והוא פופלרי כי אני שמעתי אותו כבר בכמה שירים של להקות מפורסמות, ובכמה סצנות בסרטים מצליחים) יש לנו סימן אזהרה, שהכיוון הכללי שלנו הוא לא טוב.

אני מקווה שההיסטוריה תזכור את התקופה שלנו בתור תקופת הנאורות השנייה. הבעיה היא שבעוד שאני לא מזלזל ביכולות האינטלקטואליות של מי שלומד ומלמד מדעי החברה בתקופתנו, אני לא ממש מעריך את הכריזמה של אותם אנשים, ואני לא מעריך את הכריזמה שלהם כי לא מרגישים אותם, הם מתחבאים מאחורי הבעיות שצועקות יותר חזק, בזמן שרק הם יודעים שדווקא במדעים שלהם ובפתרונות שלהם, חבויים סודות העתיד.