האדם שאפשר לומר שיש לי רגשות הערצה אליו, הוא מי אם לא אלברט אינשטיין.
אל תבינו אותי לא נכון יש לי הרבה רגשי כבוד לכל אותם מפורסמים שיש להם יכולות מיוחדות בתחומים שלהם. אבל בוא נודה בזה, בעוד שלוש מאות שנה, אף אחד לא יזכור את בר רפאלי, או את בראד פיט, בעוד שאינשטיין ייכנס לרשימה ארוכה של שמות כמו ניוטון, אריסטו ורבים אחרים.
תמיד הערצתי את אינשטיין, אבל לא תמיד מהסיבות הנכונות. אבא שלי הוא אדם מאד ריאלי שגרם לי להאמין שמקצועות כמו פיסיקה ומתמטיקה הם היסודות של כל מה שאנחנו יודעים כבר מגיל קטן וכנראה בגלל זה, האדם המוביל בתחומים האלו, הפך להיות מושא הערצתי (ואכן הפיסיקה היא הפילוסופיה המודרנית, ומתמטיקה היא השפה הרישמית של המדע), אבל רק לפני ארבע או חמש שנים, התפוצצה לי בועת ההערצה הילדותית, והתחלתי להעריץ את אינשטיין מהסיבות הנכונות.
לפני חמש שנים קראתי מאמר שבו אינשטיין מצוטט בתור מי שאומר שהוא אולי מבין הרבה דברים אבל הוא לעולם לא יבין למה כל כך הרבה אנשים שלעולם לא טרחו לקרוא את שכתב מעריצים אותו. אחרי שקראתי את זה, הרגשתי ממש טמבל, כי אכן תמיד חשבתי שאינשטיין הוא גאון הדור, אך עד אותו רגע, לעולם לא טרחתי לנסות להבין על מה הוא מדבר. יומיים אחר כך כבר קניתי ספר שמסכם את תאוריות הייחסות (הפרטית והכללית) שלו. אבל האמת היא, שלא הצלחתי לקרוא את זה. ניסיתי אולי שלוש פעמיים לקרוא אותו, ותמיד הפסקתי אחרי רבע ספר, מבולבל וחסר אונים. רק בפעם הרביעית, שהייתי בתאילנד בחופשה של חודש, נטול בעיות או מחשבות מטרידות, הצלחתי להיכנס לסבך המטורף של הדברים שלו ולקרוא את הספר.
והנה לכם כמה סיבות להעריץ את הבן אדם:
אינשטיין השתמש בדמיון שלו ככלי ניסויי לכל דבר. בתקופה שהוא חי, חלק מהתאוריות שלו, היו בלתי אפשריות להוכחה מכיוון שעוד לא פותחו כלי ניסויי מתאימים. למרות זאת, הבחור עשה את הניסויים בתוך הראש שלו. הוא דימיין את כלי הניסויי, ודימיין את התשובות של הניסויים שלו, וכך בנה את התאוריה שלו. יותר מזה, לחלק מהטענות שלו הומצאו כלי ניסויי מתאימים רק בשנות ה-60, והניסויים חזו בדיוק את אותם תוצאות שאינשטיין ראה בדמיונו.
אינשטיין טען שמי שרוצה לחשוב יותר מהר, צריך לחשוב בתמונות, לא במילים, ההספק של זה הרבה יותר גדול, וזה אפשרי פשוט צריך לנסות.
עד שנות ה-70, התאוריות של אינשטיין ישבו על המדף הפיסיקאי כאשר איש לא ממש ידע מה לעשות איתם. (את התאוריות הוא כתב ב-1906, ואת השניה ב-1916 זה מה שאני זוכר, יכול להיות שנה פחות או יותר) רק בשנות השבעים התחילה התעוררות והפיסיקאים החלו להבין לגמרי את דבריו של אינשטיין והחלו לפתח את המחקר סביב התאוריות שלו.
אין לי ממש סיבה להיכנס לסבך הפיסיקאי שלו בבלוג הזה, כי זוהי תהיה יומרנות מצידי לנסות ולחשוב שאני מבין אותו ברמה של להסביר אותו. אבל יש כמה דברים מאד מעניינים באישיות שלו, מעבר לפן הפיסיקאי.
אינשטיין היה גרמני שברח מגרמניה בעקבות עליית הנאצים. הנאצים, בדרך אגב, פסלו לחלוטין את התאוריות של אינשטיין וטענו שזה חלק משקרי היהודים ושטיפת המוח שלהם. יותר מאוחר הם עוד יצטערו על זה, כאשר הם ייכנסו למירוץ האטום, ומי שיהיה חסר להם בשביל לסיים את הפרויקט לפני האמריקאים ולפני סיום המלחמה הוא מי אם לא אינשטיין.
יש שטוענים שמכתב ששלח אינשטיין לרוזוולט במהלך מלחמת העולם השנייה, היה מה שהוביל בסופו של דבר את רוזוולט להחליט לפתח את פצצת האטום. אינשטיין יסביר שנים אחר כך, שהוא שלח את המכתב כי פחד שהגרמנים יפתחו פצצה כזאת ראשונים, אבל יוסיף שאם הוא היה יודע שהגרמניים יפסידו לפני ההגעה לפצצת האטום הוא בחיים לא היה נותן לאנושות משחק כל כך מסוכן, ושזוהי טעות חייו.
מדינת ישראל פנתה לאינשטיין טרם ייסודה, וביקשה ממנו להיות הנשיא הראשון של מדינת ישראל. אינשטיין הודיע שהאיש שתרם כל כך הרבה לפיתוח פצצת האטום אינו זכאי להיות נשיאה הראשון של מדינת ישראל, ולכן הוא מסרב. לדעתי הוא סירב כי כמו שהוא ציין רבות, ענייני הבריות פשוט לא עניינו אותו, הייקום ונפלאותיו היו חצר המשחקים שלו, והוא לא רצה לוותר על זה בשביל שום דבר אחר בעולם.
בחלק השני של חייו ההיסטוריונים טוענים שאינשטיין הפך ממדען לפילוסוף (לא שאני רואה הבדל בינהם, והוא כמובן המשיך לחקור ולעבוד) יום יבוא ואני ארשום פוסט עם ציטטות פילוסופיות שלו. באחת הציטטות האהובות עלי אומר (וזה לא הציטוט המדוייק) אינשטיין "אם בעתיד יתגלו התאוריות שלו כנכונות, הגרמנים יטענו שאני גרמני, הצרפתים יטענו שאני אירופאי, והאמריקאים יטענו שאני איש העולם הגדול. אבל אם בעתיד יתגלה שהוא טעה, כולם יגידו שהוא יהודי.
מותו של אינשטיין, לא היה פחות מעניין ממסקנותיו. אינשטיין נפטר בגיל 76 בשנת 1955 וכבקשתו נשרף. בבוקר פטירתו, מוחו הוסר מגופתו, והועבר לניסויים. מרגע זה ועד שנות ה-70 לא היה ידוע לציבור מה נעשה עם מוחו. בשנות השבעים, עיתונאי יהודי ביצע מחקר ומצא כי מוחו של אינשטיין נשמר על ידי הרופא שביצע את ניתוח הוצאת המח והוא נמצא בקנזס. המוח שמור בשתי צינצנות, כאשר הוא חתוך לחלוטין. ממצאים מהמחקר הראו שגודל המח של אינשטיין היה כ-20% יותר מגודלו של מוח ממוצע, אבל יש לקחת את זה בפורפורצייה כי רק קראתי מאמרים על זה, ולא קראתי את הממצאים של הפרוספור שניתח.
אותם חוקרי מוח, טוענים שאינשטיין אישר להם לחקור את מוחו, אך סירב שתוצאות המחקר יתפרסמו. (לי זה גורם להרים קצת גבה, אבל זה מה שיש).
למי שרוצה לקרוא יותר על המחקר, הנה אתר טוב:
http://http://faculty.washington.edu/chudler/ein.html
ולסיום, המלצה חמה, חפשו באינטרנט ציטטות של אינשטיין, כמעט כל פתגם שלו מוביל לפליאה, ולהנאה אמיתית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
