היקום על פי עוז

בסקירה כללית אני חושב שאפשר לחלק את שורש המחשבות (כלומר מה שמוביל את האנשים למסקנותיהם) לשתי קבוצות כלליות.

השורש הראשון הוא שיש אנשים שמאמינים שהפלסתינאים לא מעוניינים במדינה יהודית באזור, נקודה, ושהמטרה העיקרית שלהם היא לזרוק את כל היהודים לים, או חזרה לאירופה. הם הכריזו עלינו מלחמת חורמה ולא יבטלו את ההכרזה הזאת לעולם, או עד שאנחנו לא נהיה כאן יותר. במידה וזה אכן המצב, אז ברור לי שהפתרון היחידי הוא מלחמת הישרדות, ויש להילחם בהם בשפה היחידה שהם מבינים והיא כח.

מצד שני, יש שטוענים שהפלסתינאים הם בסך הכל אנשים שרוצים לגדל ילדים ולהתפרנס בכבוד, אבל ההיסטוריה הובילה את המצב לכך שאין להם את היכולת לעשות את זה. בעקבות מנהיגים כושלים, שמנסים לשמור על כח ולכן מסיתים נגד אוייב יותר רציני מהם (המדינה הציונית כמובן) הם מתנהגים כמו שהם מתנהגים. אם המצב הוא באמת כזה, אז ישראל צריכה לגלות יותר אחריות, ולתת לאותו "עם" את הכלים ואת הצרכים הבסיסים שהוא צריך עד שהוא יגיע למצב שיש לו מה להפסיד. ברגע שיהיה לו מה להפסיד (כי כרגע אין להם עבודה, אין להם כסף, ואין להם אוכל אז אין להם מה להפסיד) יהיה יותר קשה להסית אותם, ואז יקום קול יותר מתון בתוך העם הזה, ונוכל להגיע להסדר שלום.  

  דעתי היא ששתי הדעות נכונות אבל לא מדוייקות, מצד אחד ישנם כוחות איסלאמים (סוריה ואיראן) שאכן מעוניינים בחיסולה של מדינת ישראל, ומשתמשים בישראל בתור תירוץ  לשמירת המשטר הטוטליטרי במדינות שלהם (הרי הם מגינות על העם שלהם מהשטן הקטן, אם יהיה מרד במדינות האלו, ישראל תנצל מומנטום ותכבוש אותם...). יותר מזה אני מאמין שעד שנת 1974 (שנה קריטית בעיצוב הדעה הערבית לגבי מדינת ישראל) זאת אכן הייתה הדעה הרווחת גם ברחוב הפלסתינאי אבל בשנה הזאת הם הבינו שישראל היא עובדה בשטח ולכן החלו לשנות את מטרותם. מצד שני, אני בטוח שמעבר לחלוקה לעמים תמיד יש גם את האדם הקטן והאגואיסט, זה שילחם למען מטרות גדולות רק שזה נח לו לעשות את זה, אבל בסופו של דבר יעדיף את רווחתו האישית, מאשר אידיאליזם לא רציונלי.

אז מה הפיתרון? זאת בדיוק הבעיה, שקשה לגשר מעל נקודות המוצא של אותם דעות, יש שפותרים את המצב כאילו יש רק צד אחד למשוואה ועל כן הם רוצים להחזיר את כל השטחים היום, והם מאמינים שזה יפתור את המצב חד וחלק (לא נכון בעליל!). מצד שני יש שחושבים שאין סיכויי בעולם לעזור לאותה קבוצה של אנשים, ועל כן צריך להילחם בהם, ולהטריד אותם עד שהם יעזבו את האדמות ויחזרו לאיפה שהם באו (וקצת מתעלמים מכך שבכל זאת היו פה 400000 בתקופת העלייה הראשונה, כלומר לא ערבים שבאו בעיקבות ייבוש הביצות היהודי). ויש כאלה, שפשוט לא יודעים מה לעשות, אז מדי פעם הם חושבים ככה, ואז הם משנים את הדעה שלהם למשהו אחר, ובסופו של דבר מחליטים בעקבות מי שצועק הכי חזק, כי זהו טבע האדם.

הפתרון שאני מאמין בו, הוא פתרון שהציע סטף וורטהימר לפני כמה שנים, הוא הציע לקחת תעשיינים מארצות ערב, ולהקים מפעלים שבהם הפלסתינאים יעבדו(שימו לב, מפעלים בבעלות ערבית, לא ישראלית), בעקבות זאת יהיו כמה אנשים עשירים מאד ובעלי עוצמה פוליטית בעולם הערבי שיש להם מה להפסיד באזור, ובמקביל יהיה לפלסתינאים משכורות וסיכויי לבנות חיים נורמלים. אחרי שנתיים שכאלה, נגיע למצב שלפלסתינאים יש מה להפסיד, ואז נוכל להתחיל לדבר איתם על שלום ועל דברים ברומו של עולם, כי אז מבחינה תרבותית יש סיכויי שיהיה לנו סוף כל סוף פרטנר לעשות את זה. אני יודע, יש מלא סיבות למה זה לא יעבוד. אבל זה לא מעניין אותי, צריך לקחת את הסיבות האלו ולמצוא להם פתרון (וקשה לי להאמין שאין פתרונות), אין שום דרך הגיונית אחרת, כזאת שמובילה לפתרון (אם מישהו חושב אחרת והוא רציונלי שיכתוב לי על דרך נוספת, אני אשמח להיות יותר אופטימי).

 ולסיום אני חוזר אלפיים ומשהו שנה אחורה בשביל להיזכר במה שאפלטון כותב על אחת מדמויותיו (כנראה סוקרטס) "הנה לפנינו אדם שחשב בשביל עצמו, שהיה יכול לדחות מסקנות שהיו יקרות לו זמן רב אם התברר שהן מוטעות, ולימד אחרים לעשות את אותו הדבר"