היקום על פי עוז

בשנת 1945 אחרי שש שנים של מלחמה ואחרי ששישים מיליון איש איבדו את חייהם, נגמרה מלחמת העולם השנייה.

מיליוני גברים מכל רחבי העולם חזרו אל בתיהם, אל אוסטרליה, אירופה, אסיה ואמריקה, וחשבו רק על דבר אחד, ליצור חיים. לבנות, ליצור ילדים, לא להרוג יותר, לא להילחם עוד לעולם.

 הדמוגרפים יעניקו לדור שנולד אחרי המלחמה את השם BABY BOOM וההיסטוריה עוד תוכיח שהדורות שבאו אחרי הדור הזה חיו בעומק הצל של דור הביבי בום. דור הביבי בום הוא הדור שנולד בין השנים 1940 ל-1960, יש שיטענו שהשנה הנכונה היא 1957 ויש שיטענו שהיא עד שנת 1964, אני קבעתי שמבחינתי זה עד 1960. בשביל לסבר את האוזן, בשנת 1940 נולדו כ-2.3 מיליון תינוקות בארצות הברית. מהרגע הזה ועד שנות ה-60  הכפילה את עצמה כמות התינקות, ובשנת 1960 נולדו כ4.5 מיליון תינוקות. בקצב כזה ניתן להניח שהאוכ' בעולם מכפילה את עצמה מהר מאד, וזה אכן מה שקרה. בשנת 1900 נתונים דמוגרפיים מניחים כי אוכ' העולם הייתה כ-1.65 מיליארד איש. בשנת 1940 האוכ' הייתה 2.3 מילארד. כיום אוכ' העולם עומדת על כ-7 מיליארד איש (יש שטוענים שאפילו יותר קרוב ל-8). הסיבות לצמיחה המטורפת הזאת, הם כנראה הסטרליזציה, התקדמות הרפואה, הטכנולוגיה, המצאות נוספות, וסתם תוצאה של צמיחה אקספונציאלית (שיש דור עם הרבה תינוקות, זה אומר שגם אם אחרי עשרים שנה כל זוג יעשה רק שני תינוקות עדיין נגיע למספר שהיה בדור הראשון).

אני כותב את כל זה, כי עושה הרושם שהדור הזה שהשנה הוא מתחיל להגיע לגיל פרישה, משפיע על החיים שלנו יותר מכל דבר אחר. לפני עשרים שנה, העסקנים שניסו להרוויח על חשבון הביבי בום, הבינו שהדבר הנכון לעשות יהיה להשקיע במחקר וייצור של תרופות לקשישים (ואתם מוזמנים לראות את התוצאות העיסקיות של חברות התרופות בשנים האחרונות). לפני עשר שנים, עסקנים נוספים הבינו שהגיע הזמן להשקיע בייצירת רשתות של בתי  אבות לכל אותם מבוגרים, ואני מבטיח לכם, שהעסקנים האלו יזכו לראות תוצאות נהדרות כבר בשנים הקרובות. לפני חמש שנים ובעצם גם היום, הבינו כמה עסקנים שיש הרבה מאד אנשים קשישים עם בתים מאד גדולים, בתים שהופכים להיות נטל עם הגיל, ולאו דווקא נכס. בעקבות כך הם החליטו לקנות שטחים ביישובים שנוטים להיות יותר מבוגרים, או יישובים במקומות פסטורלים שעושה הרושם שיהיו קשישים שיעדיפו לעבור לגור באזור עם אווירה יותר רגועה, ואז להציע עיסקאות חליפין לאותם קשישים, בהם הם דואגים לקשישים לבית חדש באזור חדש לפי בקשת הקשישים ובתמורה הם מקבלים נכס ששווה הרבה בזול.

ואז יש את כל שאר העם, רובו הרי לא מבין הרבה בעסקים או כלכלה, והוא בטח שלא ישקיע את המעט שיש לו בסיכון שאולי ישתלם רק בעוד עשר שנים. אבל גם בשביל האנשים האלה העולם הולך להשתנות. דור הביבי בום הוא דור ששולט כמעט בכל תחום היום. שני הנשיאים האחרונים של ארצות הברית הם מהדור הזה, מרבית האנשים שעומדים בעמדות הכח החשובות בארצות הברית הם מהדור הזה, מרבית העסקנים של החברות הגדולות הם מהדור הזה, ומרבית הרכוש והתפוקה העולמית שייך לדור הזה. ואחרי כל זה, הדור הזה עומד לפרוש, להפסיק לעבוד, להעביר את כל מה שבבעלותו לדור שבא אחריו. משמע הדבר, שבעשרים השנים הבאות יהיו המון תזוזות בעולם הפוליטיקה והעסקים, ומספר ההזדמנויות יהיה רב אך גם השקט והסדר נמצאים בסכנה.

מבחינתנו יש לזה נקודה שלילית. דור הביבי בום, שמכיר את מלחמות העולם (או לפחות נולד להורים שהכירו היטב את היכולות הברבריות האנושיות) יתחלף, ואת עמדות המפתח בארצות הברית יתפסו יותר ויותר צעירים מהדורות הנאיבים יותר, כאלה שלמדו היסטוריה באוניברסיטה ושמעו את המרצים שלהם מגנים את ישראל בתוקף. יכול מאד להיות, שבעוד עשרים שנה, אם המצב הנוכחי לא יפתר, נגלה שהאנשים ששולטים בחברה הכי טובה שלנו, לא ממש אוהבים אותנו, יכול להיות מסוכן.

בדרך אגב, כיום נולדים בארצות הברית כ4.5 מיליון תינוקות בעולם, מספר דומה למה שהיה בשנות השישים, אך לא בייחס של הורים פר ילדים. אז לכל משפחה היה יותר ילדים מהיום.

נקודה אחרונה, היהודים שסבלו כנראה יותר מכל עם אחר (לא במספר ההרוגים, הרוסים לדוגמא איבדו כ-25 מיליון איש, הסינים איבדו 11 מיליון, הפולנים והגרמנים קרוב ל-7, אבל ללא ספק ביחס של מספר ההרוגים פר עם) נשארו ללא שום מקום ללכת אליו כאשר הבלאגן של המלחמה נגמר.  הדרך שבה הם התמודדו ראוייה להרבה יותר מפוסט או ספר, אבל אני רק מציין את זה כאן, בשביל להזכיר, שלישראל אין ביבי בום. ההיפך, הדור הזה שנולד בשנים ההם נלחם במלחמות ישראל, והצמיחה בארץ קשורה יותר לעליות השונות מאשר ליילודה.