כשאתה נוגע והידיים שלך עליי; הנשימה נעתקת החמימות עוטפת,

זה היה יום עמוס ומלא בדברים ומורכב מהכל והכל!

ובא לי לכתוב כאן על מלא דברים!!

על היום במשרד,

על לשבת בספרייה וללמוד,

על לאכול ארוחת צהריים עם יוב,

על הסדנה במכללה,

ועל מה שהכי הכי מרגש אותי מהכל..

זה שהיום..

אתה הולך לפגוש את ההורים שלי.

היום חשפתי אותך בפעם הראשונה לטעימה בעולם שלי.

לטעימה מהמחשבה שלי.

לטעימה של הפחד הלא ברור הזה שנוצר לי,

מלהכיר אותך להורים שלי.

הרי אנחנו מכירים כבר 4 שנים...

ואתה מכיר אותי כל כך טוב. יודע עליי הכל. יוחר מעצמי.

ושיתפתי אותך בפחד הזה באופן מלא

וגם סיפרתי לנוי ונעזרתי בעצה שלה

וסיפרתי למאי ונעזרתי בעצה שלה

ואיכשהוא... קרה... שאחרי כל הדיבורים שלנו

פשוט רשמת לי

"אז מה שהולך לקרות

זה שאנחנו הולכים לשבת בארומה

ולהשלים פערים ולדבר

ואז אני בא אלייך

ואת פשוט מציגה אותי להורים שלך

אין לך ברירה"

ומאי שיבחה אותו ונוי אמרה שהוא אדיר.

ואני בינתיים מעלה לי בראש איך אני מקצרת לאמא 4 שנים במשפט של

"יצאתי והתכתבתי לאחרונה הרבה עם מישהו שהיה שנה מתחתי בבית הספר

ואנחנו יוצאים היום ואחר כך הוא יבוא.."

והכי חשוב-

מה מנע ממני את זה קודם?

ועוד יותר חשוב-

האם זה באמת יקרה? מי אמר שאני לא אשתפן?

המשפחה זה אמור להיות המקום הבטוח.

המקום שתמיד יקבל ושתמיד יהיה שם...

אבל מפחיד אותי.

אין לי שמץ של מושג למה.

אחרי הסדנה היום שאבתי מוטבציה

וקבעתי מחר עם 2 בנות לעשות סימולציה בכיתה של קידום

אז אעדכן מחר אחה"צ :)

תחזיקו אצבעות.