| 5/2006
 חטיפות נינג'ה, ריתוקים לפנים, וחיתולים.
קוראי(י) היקר(ים) שלום.
טוב נתחיל מהריתוקים.
לפני שבועיים אני מגיע ביום ראשון ובבוקר מודיעים לי שיש לי משפט. לפני חודשיים קיבלתי דו"ח ממ"צ על הופעה ולבוש נקרא לזה... ולא דיווחתי כי לא ידעתי שצריך. :X
כן כן תקראו לי מפגר תקראו לי סניל, לא דיווחתי.
הרס"ן ששפטה אותי לא האמינה שלא ידעתי, הייתה בטוחה שעשיתי את זה כדי להתחמק מאחריות, אז נתנה בהתחלה ריתוק ל14 יום... אחרי שדיברתי איתה לאחר מכן והסברתי לה שבאמת לא ידעתי, היא המתיקה ל3 ימים. אז הייתי שני עד חמישי בבסיס (אני ביומיות בדרך כלל).
יום ראשון בשבוע שלאחר מכן איחרתי בחצי שעה לבסיס בגלל פקקים ומה לא. אחרי הריתוק הקודם החליטו לחפש אותי בקטנות. אז שפטו אותי על זה שלא דיווחתי, אחרי ששבוע לפני כן המפקד אמר לנו במפורשות לא לדווח לו אם אנחנו מאחרים... קצת טפשי, לא משנה, לא נתעכב על זה.
[סופרבוס הנחמדים האלה מפרסמים לוח זמנים שהם פשוט לא מסוגלים לעמוד בו ואפילו הסדרן שלהם בתחנה מרכזית תל אביב הודה בזה.]
אז במשפט מה אומרים לי? שזו בעיה שלי!! שהיית צריך לוודא שאגיע בזמן!! אני אומר להם אבל אם כל יום ראשון אני קם אפילו מוקדם יותר כדי להגיע בזמן, ותמיד מגיע בזמן, ובאופן חד פעמי קורה משהו ואני לא מגיע, איך אני אמור לדעת?? זה בדיוק כמו שיהיה פנצ'ר בגלגל. אז גם את זה אני אמור לצפות.
בואו ניקח מצב סוריאליסטי לחלוטין שבו אני מגיע מוקדם בבוקר כבר לאוטובוס הראשון ופתאום כל הגלגלים שלו מתפנצ'רים. סבבה, מחכים לאוטובוס הבא. גם האוטובוס הבא מתפנצ'ר. גם הבא והבא עד שלא נשאר אפילו אוטובוס אחד. אז מבחינתם, אני אשם!! אתם מבינים? הייתי צריך לצפות את זה ולעשות לילה מבחינתם!
צבא מפגר או לא מפגר? 3 ימים נוספים.
בקיצור, אנשים בבסיס התחילו להתבדח איתי שאני שם כל שני עד חמישי... יום ראשון שואלים אותי מתי אני נשפט... אבל זה די נגמר. היה נחמד. :)
ועכשיו לחטיפה.
עמרי ולב חגגו לפני כשבועיים את יום הולדתם ה-20. שוב מזל טוב! :)
ביום ההולדת של לב יצאנו לסרט בשעה מאוחרת וכשיצאנו לחניון, שהיה ריק ושומם כמעט לחלוטין, החלטנו ששם יהיה טוב לבצע את הטקס (אנחנו עושים טקסים - רוב הקרדיט מגיע לאיתי).
עמרי: לב, עצום עיניים.
לב, מפוחד: ... לא רוצה!
[עמרי מכסה בכח את עיניו של עמרי]
[לב נכנע]
[אנחנו מוציאים את המתנות ואמצעי הריטואל ומנצלים את הזמן כדי להרביץ לו מבלי שייראה מי זה] :)
[מביאים ללב חיתול]
לב: אמממ...
אנחנו: תלבש את זה.
לב: ....... טוב.
[לב לובש את החיתול על גבי בגדי היציאה שלו, בחניון (כמעט) שומם. כמה אנשים זכו לראות את הטקס המצחיק. אני לא חושב שהם הבינו בדיוק מה הם רואים אז הם המשיכו הלאה ללא תגובות.]
[מביאים ללב מוצצים]
[לב נושך את המוצצים]
[אלון שולף את המצלמה בפלאפון שלו ומצלם]
ואז נתנו לו את המתנות ונסענו לשחק פול. :)
אבל עכשיו... זה הקטע הכי טוב:
חברת ילדות של עמרי ניסתה לארגן לו מסיבת הפתעה, והמסכן גילה בטעות (או במילים אחרות בגלל תכנון לקוי) כל פעם... פעמיים.
בפעם השלישית החלטנו אני לב איתי וחילף (הצעה של לב, תכנון של איתי) לחטוף את עמרי בחצות, כשייכנס יום ההולדת שלו.
הכנו (לב ואיתי) שוריקנים מנייר, אזיקונים, מסקנטייפ, כיסוי עיניים, מסיכות בצורת חיות. בקיצור, חטיפה בסגנון נינגה (עמרי בנינג'טסו). לפני הכל, בדרך אל עמרי כולם שמו את המסיכות והסתכלו אל מכוניות שכנות בזמן הנסיעה (חוץ מהנהג כמובן) סימולטנית, והתוצאות - מצחיקות!! אנשים אשכרה התאימו את המהירות שלהם לשלנו כדי לצפות בנו, עם המסיכות. התפקעו מצחוק. בעיקר הבנות שעברו לידנו אהבו את זה. :)
טוב, אז נסענו לבית שלו, חנינו במקום חבוי משדה הראייה שמהבית שלו, והתגנבנו צמוד לקיר הבניין. כשלכל אחד 3 שוריקנים ביד פרצנו לבית והתקפנו אותנו בשוריקנים שעפו ממש טוב. ההורים בהתחלה נבהלו ואז צחקו מאוד והביאו מצלמה לצלם (כן, יש תמונה). הכלבה שלו כל כך נבהלה שהיא השתינה על כל הרצפה וכמעט החלקתי על שולחן זכוכית כזה שהיה תקוע באמצע החיים... הייתי שובר אותו אם לא הייתי מאזן את עצמי בשניה האחרונה.
מימין לשמאל: לב (השועל), אנוכי (הפנדה), חילף (הארנב) ואיתי (הינשוף).
בכל מקרה תפסנו אותו כפתנו לו את הידיים והרגליים, שמנו כיסוי עיניים ומסקנטייפ על הפה. לב סחב אותו למכונית ואנחנו לקחנו את הדברים שלא היו עליו באותו רגע (משקפיים, נעליים, ארנק וכו').
זה היה כל כך מצחיק כשהושבנו אותו במכונית. היינו צריכים למשוך אותו מהצד השני ואז ליישר אותו, וכל הזמן הוא צוחק עם המסקנטייפ "ממממ הממ הממ הממממ!!". טוב, נוסעים לחוף. מחכה לו שם מסיבה שהוא לא יודע עליה.
במשך הנסיעה אל החוף יישמנו את אותו נוהל שכולם מסתכלים אל אותו כיוון כשעוברים ליד מכונית רק שבנוסף עמרי זועק "מממממממ! מממ!!" כשהוא מרים את ידיו הכפותות ואל תשכחו שיש לו על הפה מסקנטייפ וכיסוי לעיניים. יוווו איזה חזק זה היה. רצינו בדרך באחד הרמזורים לעצור ליד המכונית ושלב שישב בשוטגן ישאל את הנהג אם הוא יכול לכוון אותו אל [הכנס יישוב ערבי כאן]. אבל לא יצא בסוף.
בדרך פספסנו פנייה והמקום היחיד שיכולנו לעשות בו פרסה היה סינמה סיטי. אבל זה היה יום שישי בלילה ושכחנו שהיה כל כך הרבה אבטחה ומשטרה במקום. איך שנכנסו וראינו אותם ישר חזרנו לכביש המהיר לא הספקנו אפילו להוריד את המסיכות... זה היה יכול להיות מצחיק. היו עוצרים אותנו. :) אז עשינו קצת סיבוב בסוף הגענו לחוף. לב זרק אותו על החול, בעטו בו קצת, ואז הורידו את האזיקונים והכיסויים.
בקיצור, אחד המצחיקים. אנחנו כנראה נמשיך את הקטע עם המסיכות ביציאות בסופי שבוע... רק בשביל התגובות זה כל כך כיף!!
יאללה, זהו. מקווה שלא נרדמתם. :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
