216
חייל משועמם שמנסה להוכיח לעצמו דרך יצירת בלוג שאכן יש לו חיים... מן סוג של בכל מקרה... |
| 1/2007
פאק... 5 חודשים
5 חודשים מאז העדכון האחרון.
האמת שלא חשבתי שאני עדיין מעניין אנשים... היום במקרה ראיתי בתגובות לפוסט האחרון את נטע הקטנה מתחננת לעדכון חחחחח. אז קבלו עדכון.
נפתלי (עמיתי וחברי הטוב מהצבא שעזב לקצונה) חזר לגדוד. חילף חזר לביקור של שבועיים (והיום עזב בחזרה לפילי'). טיסה נעימה חילף.
אז מה קורה איתי אתם שואלים... הרבה. אני לא יודע האמת למה לא עדכנתי. כנראה לא נראה לי חשוב במיוחד.
בכל מה שקשור לבנות - התחלתי לצאת, למדתי בדרך כואבת שזה לא עסק קל בכלל. ולצערי גם למדתי שאנשים הם פחדנים ומגעילים. בסך הכל ציפיתי שיהיו בסדר כמוני, אבל מסתבר שגם זה יותר מדי.
בנות ניתקו קשר, ממש סיננו, לא ענו, בלי להודיע, בלי לדבר. כלום! איך אפשר לעשות דבר כזה? זה קשה לומר "לא נראה לי שזה יילך" או "לא מתאים לי"? אין להן מצפון? הן מעדיפות לשקר או להיעלם פשוט?........... מסתבר שכן.
חשבתי בהתחלה שזה רק אני ושיש לי חרא מזל כי פעם אחר פעם זה הסתיים ככה. כשהתחלתי לשתף התברר לי שזה קורה לכולם כל הזמן. אז בהצלחה לי.
איתי אירגן מסיבת טוגות. תמונות אולי בהמשך.
Be afraid.
עדכון: תמונות. קחו הכל בהומור.
טרגדיה יוונית
VOMITORIUM
קרבות גלדיאטורים.
נסענו חצי מהיחידה בערך לנופש של שבוע מטעם הצבא. אני חושב שאני ונפתלי הם היחידים, בכל הצבא, שהקפיצו אותם (לא פעם אחת) באמצע נופש.
"למה?" אתם שואלים? כי הצבא מפגר. במשך 8 חודשים נדנדנו למפקדים שלנו שיש בעיה והם התעלמו. מתי הם נזכרים? כשיש איזשהו מסדר בסוף השנה וזה חשוב להם שזה יעמוד. אז יצא שהיינו בקושי יומיים בנופש. יופי. לפחות ביומיים האלה נהנו קצת וקיבלנו אחרי זה יום חופש. אבל לא שמעתי מילה טובה אחת, אפילו לא תודה. המפקד הישיר אפילו מיהר להאשים אותנו בכל זה. גם כן כפוי טובה.
האמת שחשבתי שאני אכתוב יותר אבל לא עולה לי עוד כלום כרגע. אם יבוא משהו, אעדכן בהמשך (נתראה עוד 5 חודשים חחחח).
אה כן נ.ב.
אחד הדברים המצחיקים שיצא לי לראות בצבא.
מחר אני ונפתלי מגיעים לפז"ם סמל, אבל כמובן שלא נקבל אותו כי השליש שלנו חפשן-על ובגללו זה יידחה בחודש לפחות.
אתמול קראו לנו להענקת דרגות רב"ט לצ'ונגים, ועל הדרך ככה הדביקו גם לנפתלי רב"ט על המדים. רב"ט!! בפז"ם של סמל!! אם זה לא מצחיק אני לא יודע מה כן. זו פשוט בדיחה.
אם מישהו תוהה למה רק עכשיו, ובכן למפקדים שלנו כנראה לא כל כך אכפת מאיתנו, גם לי נתנו די מאוחר, לפני חודש-חודשיים בערך. הם פשוט לא זכרו אותנו.
מה? גם לי מותר להיות ממורמר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
