עכשיו שמצאתי דירה והתפטרתי מהעבודה יש לי את הזמן להתעסק בדברים החשובים בחיים גברים וסקס, כל אחד בנפרד ושניהם ביחד.

בשבוע האחרון ניסתי להשיג אותו 3 פעמים, פעם אחת המזכירה ענתה, פעם שניה צלצל וצלצל ללא מענה, פעם שלישית המזכירה ענתה אחרי שני צלצולים. ניסתי לא להתעצבן או להעלב, ולא להתיחס לזה בכלל, למרות הידיעה שהוא רואה את השם שלי על הצג ולא חוזר אלי. בשיחה עם שני גברים הם הראו לי קצת את הצד הגברי, שיכול להיות שהוא לא רוצה, שהיה לו כייף איתי והוא לגמרי מיצא ושהוא בכלל כבר לא חושב עלי. ואני למרות התהייה שאולי זה בסה"כ סטטיסטיקה אקראית של  התקשרות בזמן לא טוב, התחלתי להתייאש, לוותר ולנסות להמשיך הלאה.

שכבתי מתחת לפוך, עוצמת ענים חולמת על קרמבואים במצב צבירה נוזלי. הטלפון מצלצל , זה הוא על הקו, אומר לי"מותק ראיתי שחיפשת אותי, מה שלומך?". סיפרתי לו שעברתי לתל אביב שאני שכנה שלו, והוא התעניין במיקום של הדירה מבחינת כיונים ובחוסר היכולת שלי להסביר לו רציתי להגיד שאני מכירה רק שני כיוונים קדימה ואחורה. הוא סיפר לי שיש לו תקופה עמוסה, שהוא עובד בשתי עבודות, שקשה לו מאוד, לא ממש מוצא את עצמו, ושהבחורה שהתחיל איתה משהו רציני זרקה אותו. איך אפשר לזרוק דבר מדהים כזה. כמובן שהזמנתי אותו לבוא, הוא אמר שישמח כשהוא יתפנה קצת. המליץ ללכת ללינבלאום, אמר שאין לי מה לחפש במקסים לפני 4 בבוקר, ואני אמרתי שב-4 בבוקר אני רוצה לעשות דברים אחרים, ושאין לי כוח לאף אחד ובא לי ללכת לבד, והוא אמר לי שוב את יוצאת לצוד. לו רק הוא היה יודע, בעצם הוא יודע. סימנו את השיחה בנשיקות, אמר שהוא שמח שעברתי לתל אביב וטוב לי, ולי היה קצת עצוב שלא כל כך טוב לו בתקופה האחרונה, רציתי לעזור אבל כנראה שאין ביכולתי לעשת זאת.

כל הזמן חשבתי שגברים לא מעוניינים בי כי אני לא רזה, כי לפעמים אני מדברת שטויות והרבה,  כי אני מפחידה אותם, כי אני יכולה להיות נודניקית, כי אני כבר "לא כל כך יפה ולא בת 16", ומעולם לא חשבתי שאולי בעצם הם עסוקים, עיפים, לא יכולים ועוד כל מיני סיבות שבכלל לא קשורות אלי, לאיזה בן אדם אני. ואלה דברים שמתחילם להסתדר לי בראש רק בתקופה האחרונה, וזה נחמד לי לגלות אותם.

אנשים אוהבים אותי יותר ממה שאני חושבת, לפעמים אפילו יותר ממה שאני אוהבת את עצמי. יש לי הגדרות לגבי עצמי שהן כנראה לא נכונות ואני צריכה לשנות אותן ולנסות קצת יותר לחיות לפי מה שאנשים רואים בי, את החלקים האלה שאני הרבה פעמים לא רואה בעצמי.